הרב כתב מאמר תורני נפלא על פרשת וישב. ראוי ללמוד מאמר זה שכן יש לו השלכות רבות על יחסי אדם וחברו בימים אלה וגם על כלל היחסים בחברה כאן במדינת ישראל בין דתיים לאלה המכונים "חילוניים" ואולי גם בין דתיים לבין עצמם.
יש נקודה אחת שהרב לא התייחס אליה והיא "מדוע יוסף שמבחינה מסויימת ידע אולי חלק ממצוות התורה התעמר באחיו והוליך אותם סחור סחור ואולי עבר על "לא תיטור" במקום לומר להם כבר בתחילה "אני יוסף אחיכם" ? האם הוא התכוון למסור להם מסר חינוכי? או שבדעתו היה ללמדם לקח "באמצעות הרגליים" ?
או אולי הוא למד גינוני מלכות והאמין שהמנורה צריכה להיות מעוגלת ולא ישרה (כמו שאלומות האחים היו כפופות ולא ישרות)?
בברכת התורה,
ברור שליוסף היתה מגמה בכל המבחנים שהוא מעמיד את האחים. הוא יוצר מצב חמור כדי ללמוד איך עומדת האחוה בין השבטים האם הם מוכנים למסור את הנפש עבור אחיהם או שיאמרו: ליעקב הלך החבל אחר הדלי... אמו גנבה גם בנה גנב ונשאר לרצות את עונשו... ולכן יוסף אינו מגלה מיד את פניו. הלוא מצרים היא כור היצירה של עם ישראל ואם האהבה הפרטית גוברת על האהבה הציבורית ואח מוכן למכור את אחיו לעבדות אם כן לא יוכל להיווצר עם מחבורה כזאת.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
