התשובה
חלק מדבריך לא מובנים בגלל הקלדה מוטעית ולא אתייחס אליהם.
אני חוזר שוב על העקרון שקבע הרמב"ם שהעיסוק בפרטי פרטיו של
המשיח אינו מוסיף לא אהבה ולא יראה. כי העיקר הוא תבוא גאולה
לעותלם והלעולם יחבוא לידי תיקונו ע"י אישות גדולתה ודגולה. הרמב"ם
לא קבע ממרות הלכתיים בפרטים אלו. כי שיטתו שהיא שאין לפסוק
הלכה בעניני אמונה אלא כאשר הדבר נוגע לעקרי האמונה ולא
לפרטיה (עיין פיה"מ חלק בענין עשרת השבטים ובעוד מקומות)
אך כדי לא להשיב את פני כב' ריקם אתיחס לטענות כב'. אין
בכונתי להתוכח עם כבודו אלא להראות כיצד מובנים לי דברי
הרמב"ם.
הרמב"ם מתייחס לימות המשיח בכמה מקומות: פה"מ בהקדמה לפרק
חלק, הל' תשובה בסופם והל' מלכים. הרמב"ם אינו מתייחס לתהליך
היסטורי אלא למצב בו ישלוט מלך המשיח בישראל.
הוא אינו מסביר אם זה יהיה בבת אחת ולא אם זה יהיה בתהליך. הוא
מסביר את נקודת השיא של ימות המשיח. למצב זה לא הגענו עתה
בימינו כפי שהוא מבאר בהלכות תשובה (פרק ט הלכה ב):
"ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי
שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו
להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן
הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את
ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, ונאמר והסירותי את
לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה
יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל
העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה
באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, וסוף כל השכר
כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל
ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור
לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות
המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד."
תשים לבך שלא הזכיר כאן אלא את המצב בשיאו.
וכך בהל' מלכים פי"א ה"א: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר
מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי
ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות,
ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה". והרי שמיטין
ויובלות לא תלויים במשיח ולא בבית מקדש ומדוע הרמב"ם תלאם במלך
המשיח? אלא יש כאן תיאור המצב השלם מהבחינה ההלכתית.
הרמב"ם לכאורה סותר את עצמו שהרי הוא מדבר על הרחבת גבול
מלכות ישראל ועל כך שהמלך המשיח ילחם מלחמות ה' (יא, ד),
ומאידך הוא מציין שלא יהיו מלחמות בעולם (הל' תשובה, מלכים סוף
פי"ב) ועוד. אלא ברור שהרמב"ם תאר מצב שלם ולא תהליך
היסטורי המביא למצב הזה. ומה יקרה אם המלך המשיח ימות ולא
הגיע למצב השלם זה ימות המשיח או לא?
הרמב"ם אף לא התייחס לדרך ההגעה למלך המשיח – עני
ורוכב על חמור או על ענני שמיא. בעיתה או אחישנה והרי אלו
סוגיות בחז"ל ופסיקת הגר"א לגבי גאולתנו שהיא בודאי בעיתה. ועוד
ועוד שאלות המלמדות שהרמב"ם לא לימד את סדר הדברים אלא תאר
את המצב שיהיה בע"ה. וע"כ כל הקושי באיזכור קיבוץ גלויות איננו
קשה, בזמן שימלוך מלך המשיח ישראל בע"ה
יתקבצו או כבר יהיו מקובצים בארצם, אבל אין מכן להוכיח שזה עיקר
תפקידו וזהו סדר פעולתו.
ועוד הגמ' במסכת מגילה (יז ע"ב) אומרת: "ומה ראו לומר גאולה
בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה
בשביעית, והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית - מלחמות, במוצאי
שביעית בן דוד בא. - מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא". ובהמשך:
"ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים - דכתיב (יחזקאל
ל"ו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו
לבוא". הפסוק האחרון הוא גם המקור לקץ המגולה בסנהדרין (צח
ע"א). וכ"ז הוא לפני שיבת המלכות ועשיית הדין ברשעים (ברכות
מאוחרות בתפ' עמידה). ע"כ רואים מהגמ' שאתחלתא דגאולה אינה
תלויה באיש מבית דוד שימלוך עלינו, אלא קיבוץ הגלויות ונתינת
הפירות א"י בעין יפה הם הסימן הברור והמגולה. ועימן באות המלחמות
ל"ע.
ולכן על כרחך שהרמב"ם לא פרט סידרן של דברים, ולא באר את
ההשתלשלות אלא את העקרונות להכרעה שמלך המשיח לפנינו, אולם
אתחלתא היא אף בלא המשיח כאיש מבית דוד. ואם בכ"ז ברצונך
לדחוק שהסדר נקבע ע"י הרמב"ם, אמור שהרמב"ם דיבר בסיום
קיבוץ הגלויות ולא בתחילתו. וכן עולה מהמדרש על תהילים סט
שהקיבוץ מתחיל עוד לפני היות מלך מבית דוד.
