לכבוד הרב
ידוע שתורתנו היא נצחית, ואין רשות לשום נביא להוסיף עליה או
לגרוע ממנה אלא רק באופנים מסויימים שהותרו לסנהדרין גדולה
לחדש תקנות וגזרות דרבנן.
וחז"ל אומרים בפירוש שאין נביא רשאי לחדש דבר. ויש מי שאומר
שנביא אינו יכול אפילו להכריע בין החכמים במקום של ספק.
ואם כך, כיצד תורת הקבלה וכתבי המקובלים שמבוססים על רוח
הקודש וגילויים משמיים חידשו דברים מעשיים בהלכה ואף חולקים
לעיתים על התלמוד?
לדוגמה - האיסור לגעת בזקן, שלדעת המקובלים אסור בכלל
לגעת בזקן אפילו במספריים.
וכן האיסור ללכת ד אמות בבוקר בלי נטילת ידיים שאין לו כלל
איזכור בתלמוד והפוסקים כפי שהבנתי.
אם בתורת הנגלה אין איסור לגעת בזקן במספריים, כיצד יכול
אפילו נביא ממש כאליהו ואלישע לחדש מכח גילוי שמיימי איסור חדש
שאין לו מקור בתורה הנגלית?
האיסור לחדש דינים או סייגים הוא דוקא כאשר נותן לו תוקף של דין
תורה, אבל מותר להוסיף סייגים כדי שלא להגיע לאיסור עצמו וכן
מותר להוסיף לעצמו סייגים. המקובלים (בלי להתייחס לאיסורים
שהזכרת מכיון שאיני מבין בקבלה) הוסיפו במה שראו כראוי עפ"י תורת
הסוד אבל לא חלקו על עצם הדין עפ"י הנגלה, ובמקום שחלקו
הלכה כנגלה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
