התשובה
עי' בגשר החיים ח"א פ"י סי' ה ובח"ב פי"ד.
לכבוד הרב יעקב אריאל
ראיתי בבית החיים שיש שפעמים נוהגים להלביש את המת טלית ויש שלא מלבישים אותו טלית כלל. השוני הוא בין החברות הקדישא השונות, לא בין מת זה למת אחר. והנה מובא ביו"ד ]סימן שנא סעיף ב'[ וז"ל: אין קוברין את המת אלא בטלית שיש בו ציצית. הגה וי"א דאין צריך ציצית ונהגו לקברו בציצית אך שפוסלין תחילה הציצית או כורכין אחד מן הכנפות. עכ"ל. כדברים האלה כתב רבי שמעון פרנקפורט בספר החיים ]סימן כה[ וז"ל: והטלית ישימו על ראשו רק יקרעו או יתחבו אחד מן הציצית בכנפות ואותו כנפות יהיה חוץ לארון. עכ"ל. חיזוק לדברים אלו מצאתי בספר טוב לכת לרבי משה פרנקפורט ]הבן של רבי שמעון פרנקפורט[ ]סימן שנב ס"ב[ וז"ל: בצפת נהגו כשנושאין אותו לקברו מטילין בו ציצית שלא יהיו הנושאין מעוטפין בציצית והוא לא וכשקוברין אותו נוטלין אותו ממנו ערך לחם. וכן ראוי לעשות שלא יסירון הציצית עד מקום קבורה. עכ"ל. כלומר לא שקוברים את המת בלי טלית כלל, אלא שפוסלים את הטלית בהגיעם לקבר. מניין אם כן המנהג שלא לקבור בציצית? יצויין שמנהג תימן הידוע בתור מנהג קדום מאד קוברים בטלית, יש מהם אף בטלית לא פסולה. מה אם כן הנכון לעשות?
עי' בגשר החיים ח"א פ"י סי' ה ובח"ב פי"ד.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
