התשובה
שמן תרומה טמאה אסור בהנאה, והוא הוזכר במשנה[1] כאחד מאיסורי ההנאה שיש לשורפם. אמנם בשמן תרומה טמאה קיים חידוש – מכיוון שנאמר בתורה[2] 'ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי', למדו חז"ל שניתן ליהנות מהשמן גם בשעת השריפה, ומדובר בהנאה של כילוי.[3] לכן היתר ההנאה היחיד הוא בשריפה של כילוי, אך אם הוא מתערב בבישול מאכל, דינו הוא כאיסורי הנאה, וכך מובא בירושלמי:[4]
חד בר נש בישל תרנגולתא בשמן שריפה. אתא שאיל לרבי ביסנא אמר ליה אזל שולקה.
נחלקו הפרשנים במקום מה ביאור 'אזל שולקה'. ה'פני משה' מבאר שהכוונה היא שהמאכל אסור. 'קרבן העדה' מבאר שניתן להשתמש בתרנגול בתנאי שישטוף את השמן ממנו.
בנידון דידן מדובר שהמאכל בושל בשמן, ואם כן כולו מעורב בשמן, ואין כל אפשרות לשטוף אותו ולהוציא ממנו את האיסור. לכן אין כלל ליהנות ממנו, ויש לשורפו או לקוברו, ואף יש להכשיר את הכלים כדין כלים שבלעו איסורי הנאה.
[1]. תמורה לג ע"ב.
[2]. במדבר יח, ח.
[3]. ההנאות המותרות הן כגון הדלקת הנר והסקת התבשיל.
[4]. ירושלמי פסחים פ"ז ה"ג.