מרק מכרובית טחונה

התשובה

כתוב בתורה פעמים רבות[1] שאסור לאכול חרקים. מהריבוי הזה אנו לומדים שבאכילת שרץ המים יש ארבעה לאווים, ובאכילת שרץ השורץ על הקרקע או על פרי המחובר לקרקע או לעץ יש חמישה לאווים, ובאכילת שרץ המעופף – שישה איסורי דאורייתא. נוסף על כך, איסור זה שונה מאיסורי אכילה אחרים בכך שמתחייבים עליו אף באכילה של פחות מכזית אם אוכל חרק אחד שלם. עם זאת, האיסור הוא רק כאשר החרק בגודל הנראה בעין בלתי מזוינת ולא במיקרוסקופ. אם החרק נטחן בתערובת עם דברים מותרים, האיסור מתבטל בשישים ומותר באכילה, אבל אסור לטחון את החרקים לכתחילה כדי לבטל אותם בשישים. מבואר גם ב'שלחן ערוך' (יו"ד סי' פד סעי' ח) שיש לבדוק את הירקות שנגועים בחרקים, וזו לשונו:

כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחורבים, לא יאכל עד שיבדוק את הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת.

ידוע לכל חקלאי שכרובית נגועה מאוד בכעשרה סוגי חרקים שונים. הבעיה הקשה והמיוחדת שיש בכרובית היא שצורת הירק אינה מאפשרת ניקיון על ידי שטיפה, כי החרקים נתפסים בתוך המרקם הצפוף של התפרחת ואינם נשטפים החוצה. לכן אדם שטוחן כרובית, עובר על האיסור 'אין מבטלין איסור לכתחלה'.[2] אולם יש שהעלו אפשרות להתיר טחינת פירות וירקות מתוּלעים על פי מה שכתוב ב'שלחן ערוך'[3], שמקורו ב'תרומת הדשן':[4]

חיטים מתולעים, מותר לטחנן והוא שירקד הקמח לאור היום וכל תולעת שיראה שם, יזרקנו, והשאר מותר.

אבל בעיון בתשובת 'תרומת הדשן' עצמה נראה שטעמי ההיתר שלו תקפים במציאות של החיטים, וזו אינה דומה למציאות של הכרובית. א. מדובר בשעת הדחק (חז"ל אומרים ש'חיי נפש תלויים בפת'), ויש גם הפסד מרובה של כל הסחורה, ויש גם ספק האם יש שם תולעים, כי בדרך כלל התולעים בורחות מן הרחיים בגלל הרעש הגדול של המטחנה. לעומת זאת, נראה שהמציאות של הכרובית אינה דומה, כי גם שטיפה טובה אינה מסירה את החרקים, ולכן לא יצאנו מידי ספק, ולכן החרקים המצויים שם נטחנים ביחד עם הכרובית, ובזה הוא מבטל איסור לכתחילה.

לסיכום, אין אפשרות להכין מרק מכרובית נגועה בחרקים ואחר כך לטחון את המרק, מאחר שכרובית היא ירק שמוחזק בנגיעות, ואסור לטחון אותו כדי לאכלו מאחר שבטחינה עוברים על 'ביטול איסור לכתחילה'.[5]