כלי זכוכית לאשכנזים

התשובה

א. באבות דרבי נתן כתוב שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים, ונחלקו הראשונים האם כך נפסק להלכה וכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים[1] או שכיוון שכלי זכוכית עשויים מחול, אז דינם ככלי חרס, שבולעים ופולטים.[2] ונראה לכאורה שהרמב"ם[3] אוחז בדעה השנייה, כיוון שכתב שאדם שקנה כלי זכוכית מגוי יכול להכשירם על ידי הגעלה. ואם הם אינם בולעים ואינם פולטים, אז אין צורך להכשירם. מר"ן כתב ב'שלחן ערוך' (או"ח סי' תנב סעי' כו) שכלי זכוכית אינם צריכים הכשרה לעניין חמץ בפסח:

כלי זכוכית אפילו מכניסים לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין אין צריך שום הכשר שאינם בולעים ושטיפתם בעלמא סגי להם.

אולם נחלקו אחרוני פוסקי ספרד האם פוסקים כך הלכה למעשה או לא, ולכן לא כל בני ספרד נוהגים כך. בני ספרד ההולכים לפי הפסקים של הרב עובדיה יוסף זצ"ל נוהגים כך,[4] והספרדים ההולכים לפי ה'בן איש חי' אינם נוהגים כך,[5] וכך פסק גם הגר"מ אליהו בספר 'הלכות חגים'.[6] לפי הרב עובדיה זצ"ל המנהג כולל את כל סוגי כלי הזכוכית.[7] הרמ"א כתב שם ב'שלחן ערוך':

ויש מחמירים ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו.

ב. יש אחרונים הסוברים שמה שפסק הרמ"א להחמיר בכלי זכוכית הוא רק לעניין פסח ומשום חומרא דפסח כי ב'שלחן ערוך'[8] בהלכות יין נסך כתב מר"ן שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים, והרמ"א אינו חולק עליו שם.[9] ולכן נראה שבמציאות שציינת אפשר להקל משלוש סיבות:

1. 'סתם כלים אינם בני יומן'.

2. הרמ"א לא החמיר אלא בפסח.

3. הכלי שאוכלים בו הוא בדרך כלל כלי שלישי (ורק לעתים כלי שני) ודין כלים אלו שאינם בולעים.