התשובה
המחמים והתרמוסים החשמליים טעונים טבילה (כמדומני שיש רק שתי פירמות המייצרות מחמי נירוסטה בארץ: 'לימה' ו-'י.ל.'. שאר התרמוסים מיובאים). אנחנו במכון צומת רק בודקים את כשרותם לשימוש בשבת, אבל איננו עושים בהם שום פסילה והרכבה מעשה אומן.
בהתייעצות עם הרב נויבירט זצ"ל לפני כמה שנים (וכמה פעמים), התיר הרב (בשעת הדחק כגון זו, כשיש חשש לפגיעה במנגנון החשמלי) לעטוף את המיחם בשקית ניילון מבחוץ ולהדביק את שוליה בסרט דביק. כך מי הטבילה ייכנסו רק לתוך המאגר הפנימי שבו המים לשתייה והמנגנון החשמלי לא ינזק.
ההיתר מבוסס על תשובת הרב פיינשטיין המראה פנים להתיר בכלי העשוי משני חלקים מחוברים, ורק אחד מהם משמש למזון (הוא דימה זאת לכלי עם ידית). הדברים פשוטים יותר בנוגע לתרמוס, שהוא בעצם שני כלים נפרדים: כלי פנימי לאחסון, וכלי חיצוני לחימום החשמלי או לבידוד ושמירה וכדומה. לכן הטבילה נצרכת רק בחלק הפנימי של הכלי הפנימי, ואילו החלק החיצוני של הכלי הפנימי הוא כבית הסתרים, שאינו טעון טבילה.
אך יש לומר שכך גם בנוגע למיחם חשמלי או אלקטרוני שיש בו רק דופן אחת, ולא כלי בתוך כלי. כאן ההצעה היא להסתיר בניילון ובהדבקה רק את החלק החשמלי או האלקטרוני שיכול להתקלקל, ולייבש את המכשיר לפני הפעלתו, מתוך ראיית המכשיר כצירוף בין שני כלים; האחד שבו המים נאגרים והשני הוא מנגנון החשמל והפיקוד.
לכל זאת אפשר לצרף לקולא דעת מיעוט (שאמנם אינה מקובלת בדרך כלל), שכלי שעשוי להשתמש בו תמיד במחובר לקיר, כמו המיחם, שכל פעולתו היא דווקא כשהוא מחובר לרשת החשמל הביתית, איננו נחשב בכלל כלי לענין חיוב טבילה.
בכל אופן, לענ"ד לא נכון לפסול את המיחם מתורת כלי רק על ידי פירוק התקע והחזרתו. בעיני אין זה תיקון 'מעשה אומן'. אכן שמעתי שיש בעלי מקצוע המציעים שירות כזה: פירוק חלקי של מכשירי חשמל חדשים והרכבתם מחדש. אנו איננו יכולים לעשות זאת בצורה מרוכזת מול היבואן, מכיוון שהמיחמים מגיעים לחנויות היישר מהיבואן (אנו בודקים ומאשרים לפי דוגמה מכל דגם, כפי שמקובל במכון התקנים).
בתעודת האישור לשימוש בשבת אנו מציינים במפורש שהמכשיר טעון טבילה, והאישור שלנו הוא לענין הלכות שבת. לצערנו לעתים קרובות היבואן אינו מצרף עותק של האישור לכל מכשיר ומכשיר, כפי דרישתנו.
