תשלום קבוע תמורת אפשרות לאשראי בבנק הדואר

התשובה

נראה שהדבר מותר מהטעמים הבאים: ראשית, יש מקום לומר שהעמלה אינה נחשבת לריבית משום שהיא לא נגבית בתמורה לכסף שמקבל הלקוח באשראי, אלא כדי לכסות את הוצאות הבנק הכרוכות בנתינת האשראי. שנית, בנק הדואר חתום על 'היתר עסקא'. אמנם יש מקום לדון האם מועיל 'היתר עסקא' על עמלה זו, שהרי היא נגבית על עצם האפשרות לקבל אשראי, גם אם היא לא נוצלה בפועל. מכאן שגם אם הלקוח ינצל את האשראי ועל פי תנאי 'היתר העסקא' יישבע שהפסיד, לא יקבל חזרה את העמלה.[1] מאידך גיסא, נראה שהיות שב'היתר העסקא' נכתב שאין רשות לאף אחד מעובדי הבנק לעשות פעולה האסורה באיסור ריבית, יש לומר שאכן אם יישבע הלקוח שהפסיד בהתאם לתנאי 'היתר העסקא' – יקבל את העמלה בחזרה, שאם לא כן נמצא שגביית העמלה נעשתה שלא ברשות.

[1].   עי' תורת ריבית, פרק יז סעי' יא, ברית יהודה, פרק ה הערה ח (בהשמטות, ופרק מ סעי טו).