התשובה
אם אדם עבד עבור חברו והינה אותו, וכעת הוא מחייב את החבר בתשלום, צריך להבדיל בין שני מקרים: במקרה שמדובר במלאכה שנעשתה עבורו שאפשר לשנותה, יש למקבל זכות לומר 'טול עציך ולך',[1] כלומר 'החזר את המצב לקדמותו'. במקרה שמדובר בדבר בלתי הפיך, אכן יש לו חובה לשלם. אמנם הוא יכול למחות באלו הרוצים לעבוד אצלו, שלא ישלם להם על כך, ולהבא לא יהיה חייב לשלם.[2] כך כותב בעל 'ערוך השולחן' (חו''מ סי' שעה סעי' יב):
וכלל הדברים כן הוא שבכל דבר שאדם עושה לחבירו שלא ברשותו של בעה''ב בין שהיה בעיר ולא מיחה בו ובין שלא היה בעיר רואין הב''ד אם דבר זה היה הבעה''ב מוכרח לעשות שמין לו וידו על העליונה דנהי דירד שלא ברשות מ''מ הרי עשה לו טובה ולמה יפסיד אבל דבר שאינו הכרח לעשותו או שהבעה''ב לפי מצבו אין ביכלתו להוציא הוצאות כאלו א''צ לשלם לו ויכול לומר לו טול מה שעשית ולך וכן נראה עיקר לדינא וכ''ז כשלא מיחה בו הבעה''ב מקודם אבל אם מיחה בו ואמר שאינו רוצה שיבננה או יתקננה הפסיד בכל ענין זה היורד דזה שאמרו חז''ל דיורד שלא ברשות שמין לו זהו בסתמא אבל לא כשמיחה בפירוש.
על כן מי שחושש שיעשו עבורו עבודות והוא אינו מעוניין בכך, יודיע מראש שלא ישלם, ויהיה פטור מלשלם על העבודה.