התשובה
מעיקר הדין אם הכבל היה במצב בו הוא נגנב ובאותו שווי ובעליו לא
התייאש ממנו, בעל הכבל היה צריך לשלם את המחיר אותו שילם
הסוחר לגנב לסוחר, ליטול ממנו את הכבל, ולתבוע את הגנב על מה
ששילם לסוחר. אולם כאן הכבל כבר לא שוה אלא כגרוטאה ובמחיר
כזה הוא נמכר לסוחר, וע"כ נראה שבעל הכבל יתבע את הגנב על
שווי הכבל האמיתי, והסוחר פטור.
לגבי המקרים הבאים נראה לענ"ד שיחזיק שני מיני חוזים, חוזה מכירה
אחד לאנשים שהוא מכירם כמהימנים וישלם להם לפי הנהוג בשוק,
וחוזה אחד לאנשים שאינו מכירם ובו יקבע את מועד התשלום למספר
חודשים מאוחר יותר רק אם לא היו תביעות על הגרוטאות שנמכרו לו,
ואם תהיינה תביעות התשלום יעבור לתובע אם יוכיח את בעלותו.
בצורה כזאת הוא יבטיח את עצמו שלפחות במה שהוא הופך בעל כרחו
ובלי ידיעתו שותף לגנב, הוא יוכל להחזיר את גנבתו. כמו"כ גנבים
יחששו למכור לו בגלל הספק אם יקבלו תשלום על גניבתם.
