התשובה
מותר לאדם להשתמש בידע מקצועי שצבר תוך כדי עבודה בחברה מתחרה, אך רשימת לקוחות היא חלק מרכוש החברה ואסור להשתמש בה.[1] החברה שילמה משכורת לאדם מטעמה שייצור את הרשימה, וממילא זוהי קניינה של החברה ('יד פועל כיד בעל הבית').[2]
לגבי פנייה ישירה ללקוחות חברה מתחרה, נאמר שחכמים לא ראו פסול ביוזמות שיווק הגונות, והתירו לחנווני לחלק אגוזים לילדים כדי שידחקו בהוריהם לשוב שנית לחנות.[3] וכן ההלכה מתירה פתיחת חנות חדשה,[4] אפילו בסמיכות מקום לחנות מתחרה.[5]
מנגד, פעמים שחכמים הגנו על חוג לקוחות של מוכר אחד מפני חברו, ואסרו לשכנע לקוחות שכבר הגיעו לחנות חברו, לצאת משם ולעבור לחנות מתחרה.[6] שמירה על לקוחות קבועים גורמת ליציבות עסקית, מאפשרת לסוחר לתכנן מראש את כמויות הסחורה הנצרכות, ויש לה יתרונות מסחריים נוספים. כבר כתב ה'חתם-סופר' (שו"ת חו"מ סי' עט): 'ראוי לתקן שלא יעשה אדם כדגי הים, שכל אחד בולע חבירו'. לכן אין לפנות ללקוחות קבועים של חברה אחת כדי לשכנעם לעבור לחברה אחרת.
אולם אם בפועל בתחום השיווק מקובל להתקשר ישירות ללקוחות של חברה מתחרה, אזי נראה שהדין משתנה[7] משום שכל מנהל מודע לכך מראש, וממילא אינו רואה בחוג לקוחותיו דבר בטוח.
לסיכום, אסור להעתיק רשימת לקוחות מחברה מתחרה, וכן אין לנסות לשכנע לקוחות קבועים של חברה מתחרה. אך אם הדבר מקובל בתחום השיווק, מותר לפנות ללקוחות חברה מתחרה ולהציע להם לעבור לחברה אחרת.
[1] שו"ת מנחת יצחק, ח"ג סי' קכז.
[2] בבא מציעא י ע"א; נתיבות המשפט, סי' קפח ס"ק א.
[3] בבא בתרא כא ע"ב.
[4] שו"ע, חו"מ סי' קנו סעי' ה.
[5] רק כאשר בא מוכר שאינו מבני העיר, ניתן למנוע ממנו לפגוע בפרנסת יושבי העיר, וגם אז כתב הרמ"א לשו"ע, שם, שהוא רשאי לשלם את מיסי העיר ולפתוח את החנות כרצונו.
[6] שו"ת הרשב"א, ח"ג סי' פג.
[7] כעין זה בשו"ע, חו"מ סי' שלא סעי' כ.
