מינוי דיין שיש עליו רינון

התשובה

ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' ח סעי' א) מובא תנאי בסיסי במינוי דיינים:

בי''ד של שלושה צריך שיהיה בכל אחד מהם שבעה דברים: חכמה, ענוה, יראה, שנאת ממון, אהבת האמת, אהבת הבריות להם, בעלי שם טוב.

מהי כוונת ה'שלחן ערוך' במונח 'בעלי שם טוב'? ה'פרישה' מקשר את המונח לדברי הגמרא[1] על חזנים – שלא יצא עליהם שם רע מילדותם. וכן מצאנו בעניין חזנות[2]: 'ש"ץ, צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות; ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו'.

וכתב רמ''א[3] שאין מוציאים חזן ש'יוצא עליו רינון', ומכאן משמע שדווקא לאחר גיל שמונה אין מוציאים. אבל אם לפני גיל שמונה 'יצא עליו רינון', אין ממנים, אף על פי שלא נתבררה בדיוק מהות הרינון. קל וחומר שהוא הדין במינוי לדיינות, שהוא חמור יותר[4]. ברור שאם נבדק הרינון ונמצא שאין בו ממש, ויצא על ידי שונאיו שלא כדין, אין בכך בכדי לפגוע בו ומותר למנותו לדיין.