התשובה
כתב הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"א ה"ב וה"ג): "כל הנוגש העני
והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו
כנושה אסור לאדם להראות עצמו לבעל חובו בזמן שיודע
שאין לו, אפילו לעבור לפניו שלא יפחידו או יכלימו, אע"פ שאינו
תובעו ואין צריך לומר אם תבעו". ולפי"ז אין הבדל בין מנהל גמ"ח
למלוה פרטי. לשניהם אסור לדחוק את הלווה לשלם. וכיון שהלואה
היא גמילות חסד יש מקום להתיחס ללווה העני כאילו הוא אדם אחר
ולהתיחס לעיכוב הפרעון כהלואה חדשה. ואם הם מבריחים את ממונם
ואינם משלמים לגמ"ח, צריך לתובעם בבית דין ולהוציא ע"י בי"ד את הממון.
