התשובה
הפוסקים האריכו בשאלת בעלות על ספרי תורה[1]. במקרה הנידון, נראה שהבעלות היא בפירוש בידי ההורים, וממילא בידיהם להחליט למי תעבור הבעלות לאחר מאה ועשרים של שניהם. על כן אם תעבור הבעלות במפורש לאחד הבנים, כמובן, הוא יקבע מה ייעשה בספר התורה. אם הבנים יהיו שותפים בבעלות, הם יצטרכו למצוא את הדרך לנהל את רכושם בשיתוף, מתוך כבוד הדדי. לאור זאת, כותב שטר הצוואה צריך לכתוב במפורש שספר התורה הוא בין הדברים הניתנים במתנה. נציין בהזדמנות זו שניתן למצוא שטרי צוואה ושטר השאלת ספר תורה, לשימוש הציבור, באתר 'דין תורה'.
[1]. ראה פד''ר, חי"ט עמ' 236 ואילך, נדפס שוב בשו''ת שמע שלמה, ח"ג סי' א-ג; וכן בפד''ר, חי"ט עמ' 252, פסק דין נוסף, ובמקורות המצוינים בדבריהם.