התשובה
הש"ך בחו"מ סי' רצב מתיר להעתיק דברי תורה בלי רשות. אלא שקשה
עליו מהאמור ביומא ד ב שהשומע דבר מחבור הרי הוא בבל יאמר עד
שיאמר לו לומר. צריך כנראה לחלק בין דבר שכבר נכתב בספר
ונועד לציבור שמותר להעתיקו לבין דבר שמחברו עדיין לא החליט
לפרסמו.
עם זאת מסתבר שיש לרב זכות יוצרים ממונית על פרסום כתביו (אלא
שאז אין איסור לתלמיד להעתיק לעצמו שעיור אחד או שנים כדרכם של
מעתיקי קטעים מספרים)
הפתרון לשאלות שהעלית הוא לגשת לרב מוסר השיעורים ולברר מה הם
טעמיו לאיסור הפצת דבריו האם משום שהוא סבור שעדיין יש לשכללם
ע"מ שיהיו ראויים להפצה שאז אסור להיצם או שהוא חושש מהפסד
כספי שייגרם לו שאז בהעתקה מועטה אין חשש כזה
