התשובה
א. האם על כל דבר צריך לדווח למשודך?
כיוון שהתיק נדון בבית דין רבני, הרי הדיינים יכריעו אם יש פה עילה לתביעת נזיקין מהאישה. אנו נפרוס פה את התמונה באופן כללי.
במאמר ב'תחומין'[1] סקרו הרב יואל וד"ר חנה קטן מגוון של מחלות ובעיות רפואיות שעלולות להשפיע על חיי בני הזוג, ודנו בשאלה אם מותר להסתיר את מידע כזה מהמשודך. הסתרת המידע עלולה לפגוע בבן הזוג פגיעה קשה ועלולה להיות עבירה של אונאה[2] וגנבת דעת. לא רק על החולה עצמו מוטלת החובה לספר ולא להונות את בן הזוג, אלא גם על מי שעומד מהצד יש חובה כזאת – 'לפני עור לא תתן מכשול'. גם מצד הלכות 'לשון הרע' אין להימנע מלספר על פרטים בעייתיים.[3] אולם בשידוכים יש שיקול נוסף. פעמים אנשים נמנעים מפגישה עם משודכת בגלל טעמים פעוטים, ולפעמים אם יגלו את המידע, המשודך לא יוכל להתחתן. מטעמים אלו ועוד נחלקו הפוסקים אם יש איסור גנבת דעת בהסתרת מידע בשידוכים (במקרה שלא יביא למקח טעות). יש פוסקים[4] שמתירים להעלים כמעט כל מידע אם לא יוכל להתחתן אם יגלה את המום, ויש פוסקים[5] שמחייבים לדווח על כל בעיה רפואית או אחרת שאינה רגילה, ויש פוסקים[6] שמחלקים בין סוגים שונים של מומים ומידע.
בנוגע לפגיעה מינית חילקו הכותבים במאמר הנ"ל בין פגיעה מינית קשה, אפילו אם לא היה אונס, ובין פגיעה מינית קלה יותר, שעליה אין חובה לספר, אך כמובן קשה לקבוע לכך מסמרות – מה נקרא קל ומה נקרא קשה – והדבר גם משתנה מנפגעת לנפגעת.
חשוב לזכור שהמידע המוסתר שמדובר עליו במאמר הנ"ל הוא מידע שמוסתר לפני החתונה, ואין פה אמירה כל שהיא בנוגע להגדרת הנישואין כמקח טעות. לעומת זאת אחרי החתונה המצב הוא אחר, ונדיר מאוד לומר שמדובר על מקח טעות.[7]
לא ניתן לחייב את האישה, ההורים והרב בתשלום אפילו לשיטות האוסרות להסתיר כל מידע. ראשית, בפגיעה המינית יש גדר ספק אם האישה תתגבר על הפגיעה, ואם היא תעבור טיפול מועיל. שנית, הסתרת המידע גרמה נזקים בגרמא, ולא באופן ישיר. ראיה לדבר ניתן ללמוד משתי תשובות:
מתשובת ה'חתם סופר'[8] עולה שאין תביעת נזיקין על נישואין ברמאות, אלא מותר רק לא לשלם לבעל את רכושו שנמצא בידי אבי הכלה, עד שיתרצה לגרש. גם בתשובת הרב משה פיינשטיין,[9] כתב על אישה שיש ספק אם העובדה שאין לה וסת בגיל 20 מהווה מניעה לכניסה להריון:
ולרווחא דמילתא יחליטו האב והבת שאם יעבור זמן של ארבע שנים ולא תתעבר וגם לא יבא לה אורח כנשים, תקבל ממנו גט בלא קושי ובלא שום תביעות ממנו, שלהחלטה זו שוב לא יהיה להנושאה כמעט שום הפסד, שודאי לא יצטרכו לגלות אף לא ממדת חסידות.
מכאן שאין תביעת נזיקין על דבר כזה, עד כדי כך שהוא מגדירו כאין לו שום הפסד. אם כן מקרה שבו הגירושין מתנהלים בלי שום טענות מצד האישה וללא גרימת הפסדים לבעל, כמו בתיאור שתיאר הרב פיינשטיין, אלא הנזק היחיד הוא נישואין שנגמרו, אין הצד הנפגע יכול לתבוע פיצויי נזיקין מהצד הפוגע.
יש פוסקים שחייבו תשלום שנקרא 'פיצויי גירושין'. מדובר על תשלום לאישה כתוספת לכתובה שלה בגין התעללויות שעברה מצד הבעל. היו פוסקים שראו בתשלום הזה דמי בושת שמגיעים לאישה.[10] אם כן לכאורה היה מקום לדון על בושת גם לבעל. אלא שנראה שהבושת קיימת דווקא אצל האישה שהתורה קבעה שבעלה מגרשה וההחלטה בידיו, אבל הבעל, שבסוף הכול נעשה בהסכמתו, אין לו לתבוע בושת.[11]
תפקיד השדכנית הוא להיות לטובת שני הצדדים, ואם היא לא מילאה את תפקידה כראוי ושירתה צד אחד בלבד, יש מקום לתבוע את דמי השידוכים בחזרה במקרים מסוימים.[12]
[1]. 'הסתרת מידע בשידוכין', תחומין כה, עמ' 47–57.
[2]. ב"מ ס ע"א ואפילו אם אין אונאה באדם ואז המקח לא בטל, הרי יש איסור אונאה (סמ"ע חו"מ סי' רכז, ס"ק נא).
[3]. חפץ חיים, כלל ט, ציור שלישי, ובכפוף לתנאים שמונה שם החפץ חיים.
[4]. קהילות יעקב, יבמות סי' מד להלכה ולא למעשה; עי' שם בטעם הדבר מדוע אין איסור גניבת דעת בשידוכין. ועיין גם בספר נשמת אברהם, ח”ה על שו”ע אבה"ע סי’ ה סעי' ז, בשם הגרש”ז אויערבאך ובשו”ת אגרות משה, אהע”ז ח”ג סי’ כז.
[5]. נשמת אברהם, ח”ה אבה"ע סי’ ה ס"ק ב, בשם הגרי”ש אלישיב; שו”ת קנה בושם, ח”א סי’ קכא.
[6]. לדוגמה תשובות והנהגות, ח”א סי’ תתעט.
[7]. עיינו חת"ס, אה"ע ח"א סי' קטז.
[8]. הערה 15.
[9]. אג"מ, אה"ע ח"ג סי' כז.
[10]. ראו במאמרו של הרב זרח ורהפטיג, סיני גיליון צח, בשם ספר 'פדה את אברהם', ועבודת הגירשוני ועוד.
[11]. עיין על כך בפסק דין של בית הדין הגדול בפני הדיינים שרמן, איזירר ואלגברלי, תיק מספר 8860-21-1, שפסקו פיצויי גירושין לבעל רק בגלל הסכמת האישה והעובדה שעשתה קניין על כך, אך לא בגלל המנהג לפסוק פיצויי גירושין שהם רק מהבעל לאישה כתוספת על הכתובה.
[12]. ראו בקובץ הישר והטוב, ח"י עמ' קמד את פרטי הדינים.
