התשובה
משאלתך מובן שהבאת חשבונית לביטוח (שבה הייתה מפורטת עלות התיקון), ועל סמך חשבונית זו נתנו לך את כסף התיקון. כשבאת לשלם, בעל המוסך אמר שהוא נותן לך הנחה מסוימת, וכך נשאר בידך סכום כסף. וכעת שאלתך היא למי שייך כסף ההנחה.
בשו"ע (חו"מ סי' קפג סעי' ו) מדובר במקרה שבעל הבית שולח כסף על ידי שליח, שיקנה בעבורו דברים מסוימים. אם עלות המוצרים ידועה, והמוכרים בכל אופן נתנו מוצרים רבים יותר לשליח, כל שהוסיפו המוכרים שייך לקונה ולשליח. נאמרו שני הסברים מדוע חולקים השליח והקונה ביניהם את התוספת. לדעת הרי"ף, כיוון שההנאה לשליח היא בזכות מעות בעל הבית, התוספת שנתן המוכר היא לשניהם. לפי הסבר זה אם אמר המוכר שהתוספת היא רק לשליח, בכל זאת יש לחלוק, כיוון שמעות הקונה גרמו לנתינה זו. לדעת רש"י, החלוקה נובעת מכך שיש ספק למי נתן המוכר את התוספת, ולכן אם אומר בפירוש שנותן לשליח - הכול שייך לשליח ואין לקונה כלום. הרמ"א (לשו"ע, שם) הכריע כהסבר רש"י, שאם המוכר אמר בפירוש שנותן לשליח - הכול לשליח. הש"ך (ס"ק יב) ו'קצות החושן' (ס"ק ז) כתבו שיש לפסוק כרי"ף, כיוון שכל התוספת היא בגלל המעות, לכן גם בעל הבית צריך לקבל חצי מהמתנה.
הרשב"א בתשובותיו (מיוחסות לרמב"ן, סי' ס) כתב שאם הקהל מינה את ראובן שיגבה מס מהקהל וייתן לגוי, וקיבל הגוי את כספי המס, ונתן לראובן הגובֶה סכום כסף ממעות הקהל – כל הכסף שנתן לו הגוי שייך לו. הרשב"א מסביר שגם לשיטת רש"י (לעיל), שצריך לתת לבעל הבית חלק מהכסף, כיוון שהמתנה ניתנה בגלל מעות הקונה; מכיוון שהגובֶה טוען שיש ביניהם יחסים מיוחדים ולכן נתן לו הגוי את הכסף, אין הגובֶה צריך לתת לבעל המעות חלק במתנה שקיבל.
בנידון דידן, אם בעל הרכב טוען שיש בינו לבין בעל המוסך עסקים נוספים, ועל כן בעל המוסך נותן לו מתנה, נראה שמתנה זו שייכת רק לבעל הרכב ולא לנותן המעות (הביטוח).
אמנם נראה שאם הביטוח לא היה מבקש חשבונית בלבד, אלא היה מבקש לראות את הסכום ששולם בפועל, במקרה כזה הקובע היה מה שכתוב בקבלת התשלום, דהיינו הסכום ששולם בפועל.
