התשובה
יש לנקוט בהליך הגבייה בזמן שהחוב קטן, כדי למנוע מצב של הצטברות חובות שהתושב לא יוכל לעמוד בהם.[1] היתרונות של הליך מנהלי הם המהירות שלו (יתרון לרשות וגם לחייב, למניעת הצטברות של ריבית) והעלויות הנמוכות שלו. לכן במקרה שהפנייה להליך המשפטי תגדיל את החוב הגדלה משמעותית או תגרום לעיכובים גדולים בתשלום, יש לנקוט בהליך המנהלי.[2] אמנם יש לאפשר השמעת טענותיו בפני גורם שיפוטי-אובייקטיבי, אך אין הדבר צריך לעכב את הפניה להליך מנהלי.[3] מותר להטיל עיקולים רק כאשר אין כל ספק לגבי קיומו של החוב, ואין ספק ביכולתו של החייב לשלמו.[4]
[1].שו"ע, חו"מ סי' צז סעי' ד: 'אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה עד שלא ימצא המלוה ממה לגבות חובו; ואם עושה כן נקרא רשע. וכשהמלוה מכיר את הלוה שהוא בעל מדה זו, מוטב שלא ללוותו ממה שילוהו ויצטרך לנגשו אחר כך ויעבור בכל פעם משום לא תהיה לו כנושה. (שמות כב, כד)'. המתנה בהליך הגבייה משמעותה בעצם מתן הלוואה לאדם, שכלל לא בטוח שהוא מסוגל להחזיר אותה.
[2].באופן כללי, כאשר מדובר בחוב ברור מותר לפנות ישירות להוצל"פ (הרב מרדכי אליהו, תחומין ג' עמ' 244; שו"ת שבט הלוי ח"י, סי' רסג; הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה ח"א, סי' פד; הרב צב"י בן יעקב, משפטיך ליעקב ח"ב, סי' ו עמ' קה; תחומין לא עמ' 319, פנייה להוצאה לפועל לגבות חוב ברור). ולכן אם לרשות המקומית אין ספק בנוגע לקיומו של החוב, היא יכולה לפנות להליך מנהלי. אם לתושב יש טענות בנוגע לחיובו, הוא יכול לפנות להליך משפטי.
[3].עי' שו"ע, חו"מ סי' ד סעי' א, שבענייני מיסים נחשב הציבור מוחזק ורשאי לעשות דין לעצמו.
[4].שו"ת שבט הלוי י, סי' רסג.
