התשובה
לפי הנתונים שבשאלה נראה כי המקדישים תרמו על דעת גבאי הקהילה שהתמנו לכך, ולא מינו גבאים משל עצמם. אילו היה מינוי הגבאים על פי הוראות המקדישים, בוודאי היה הדבר תלוי בדעת הגבאים האמורים, בכפוף לאמור בשטר ההקדש או במסמכי ייסוד קרן הגמ"ח. ועיין בהרחבה בשו"ת 'מכתב לחזקיהו'.[1] יתר על כן, בשאלה נאמר שחלק הארי של הכסף הוא מנדבתם של בני הזוג הנ"ל, ומשמע שחלק מהכסף מקורו מתורמים אחרים, ואם כך יש לדון בתנאי ההקדשה שלהם. כמו כן, יש לעיין היטב במסמכי התרומה המקוריים של בני הזוג הנ"ל, שמא שיירו הם ליורשיהם או לנציגיהם זכות וטו על שינוי מהותי (להבדיל מהניהול השוטף). אם אין הוראות נוגדות בשטר ההקדש, נראה שיש למועצת החברים דין של 'בני העיר', ואכן יש להם סמכות להחליט על שינוי ייעודם של כספי צדקה. מכיוון שאנחנו פוסקים כדעת ר"ת[2] והרמב"ם[3] של'בני העיר' מותר לשנות אפילו לדבר הרשות, נראה שמותר לשנות לצורך שיפוץ בית הכנסת. אולם, כנגד זה עומד השיקול, שמן הראוי לכבד את רצונם של המקדישים שהכסף ישמש לגמ"ח ולא לצורכי בית הכנסת, (וכידוע נחלקו הפוסקים בדבר סדרי העדיפויות בין יעדים אלו.[4] אם כך יש לשקול בכובד ראש את השינוי.
[1]. שו"ת מכתב לחזקיהו, הלכות הקדש, סימן יב.
[2]. תוס', בבא בתרא ח ע"ב ד"ה ולשנותה לכל מה שירצו.
[3]. רמב"ם, הל' מתנות עניים פ"ט ה"ז.
[4]. עי' ב"י, יו"ד סוף סי' רמט, וחידושי הגהות, שם, אות ב; שו"ע, יו"ד שם סעי' טז; ביאור הגר"א, לשו"ע, שם ס"ק כ; שו"ע, שם סי' רנט סעי' ב; שו"ת יהודה יעלה (אסאד), ח"א יו"ד סי' שטו; שדי חמד, כללים מערכת הבי"ת אות מד (ערך בית הכנסת); ערוך השלחן, יו"ד שם, סעי' יח-יט.