התשובה
ישנן דעות שונות איך להתייחס לצ'ק מבחינה הלכתית – אם הוא נחשב ממש לכסף, או שהוא אפילו פחות משטר חוב, היות שהוא רק הוראת תשלום לבנק.[1] הנטייה בפוסקים היא לא להחשיב צ'ק ככסף, ולכן אין להתייחס לצ'ק כאל פירעון החוב.[2] מנגד, ישנה סברה שכבר בהסכמה לקבל את הצ'ק טמונה מחילה של בעל המקצוע על חובו (כמובן בתנאי שיהיה לו כיסוי). לפי זה אין החשמלאי יכול לדרוש את החלפת הצ'ק, כי החוב כבר הסתיים עקב מחילתו. יש לברר את משמעות העובדה שהחשמלאי קיבל אפשרות לגביית חובו והוא התמהמה, האם זו סיבה בפני עצמה להיפטר מהחוב?
בהלכות הלוואה מתואר מקרה של ערב אשר ביקש מהמלווה להזדרז בגביית חובו והוא לא עשה זאת, ובסופו של דבר הלווה הפסיד את נכסיו. למרות זאת, ההלכה היא שהאחריות נשארת על הערב, והוא חייב לשלם.[3] מכאן שהרשלנות של החשמלאי בהפקדת הצ'ק אינה סיבה למחילת החוב, והיא צריכה להתברר בהלכות נזיקין.[4] החשמלאי התרשל וגרם לנזק עקיף (גרמא), ודינו שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים.[5] לסיכום, מצד אחד החשמלאי עדיין לא קיבל את שכרו, ומצד אחר הוא גרם נזק ללקוח אשר אינו יכול להפקיד את הצ'ק. לכן יש להתפשר ולשלם לחשמלאי כשליש משכרו.[6]
[1]. הרב צבי יהודה בן יעקב, ספר משפטיך ליעקב, ח"א סי' כא.
[2]. ברור שאם הצ'ק היה של האדם עצמו אז היה מחויב להחליף לחשמלאי את הצ'ק שעבר תוקפו, כי בפועל לא יצא ממנו כסף לתשלום, לעומת המקרה הנוכחי שבו בעל הצ'ק אינו נמצא.
[3]. שו"ע, חו"מ סי' קלא סעי' ד. ואף שכתב שו"ע 'ויש להתיישב בדבר', היינו רק מדיני הערבות שיכול לטעון כנגד הארכת הזמן שלא הסכים מראש לכך, ואף ישנו מקור נוסף שבו משתמע שמי שהתרשל בגבייה מפסיד (שם, סי' קכו סעי' ט), אין זה דומה למקרה הזה, משום שמדובר שהראה לו מעות זמינות, ושונה מצ'ק.
[4]. מבחינת משפטית הצ'ק תקין ואין בו פסול וניתן אף לגשת אתו להוצאה לפועל, אלא שעל פי כללי הבנקאות לא מכבדים אותו.
[5]. שו"ע, חו"מ סי' שפו סעי' א.
[6]. בצרוף הסברה של מחילה על החוב בשעת קבלת הצ'ק.
