פיצוי על גרימת נזק נפשי

התשובה

אדם שהזיק אדם אחר בגופו או בממונו חייב בתשלום פיצוי לניזק. אבל מה קורה כשהנזק הוא נפשי? האם במקרה כזה ההלכה מכירה בנזק?

רבני מכון כת"ר (כלכלה על פי התורה) פרסמו תשובה שעוסקת בנושא הזה. בתשובתם מביאים הרבנים את המלבי"ם שמפרש את הכפילות בפסוק: "ואיש כי יתן מום... כאשר יתן מום" (ויקרא, כ"ד, י"ט) כראיה לכך שהתורה מחשיבה כ'מום' לא רק חסרון אבר אלא גם נזק כללי.

בתשובה מושווה הנזק הנפשי לחרשות, שכך נמדד האיש בשוק העבדים, ולכן יש מקום לתת לו "דמי כולו" אלא אם יש עבודות שבהם יכול לעבוד למרות מצבו הנפשי. אם יכול לעבוד ישלם רק את ההפרש בין המשכורת שהיה מקבל והמשכורת שיקבל במצבו.

בנוסף נכתב בתשובה שיש לתת לו פיצוי 'בושת' שכן לפעמים ערעור המצב נפשי גורם בושה לאדם, וכן דמי 'ריפוי' לתשלום עבור פסיכיאטר וכדו'.

לסיכום התשובה נכתב- "הכלל הוא שיש לבדוק: אם הפגיעה הנפשית גרמה לנזק כספי הנכלל בחמישה דברים שהחובל בחברו חייב לשלם, עליו לשלם, ואם לא ניתן להצביע על נזק כספי הנכלל בחמישה דברים -  ייפטר מתשלום."