התשובה
א. הציווי 'מדבר שקר תרחק' מחייב להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. לכן לא כדאי לחתום על נוסח שקרי (אף שזה מקובל). בפעם הבאה זה יכול להגיע לדבר שאינו מקובל, ותתפתה לעשות כן.
ב. מצד הדין אין לאסור זאת, כי חתימת עורך דין נדרשת כדי לאמת את הפרטים במסמך. במקרה הזה, שבו הלקוח רוצה לתת ייפוי כוח, הרי חתימת עורך הדין נכונה ומאמתת זאת, מה גם שהנתון השקרי, שהחתימה הייתה בפני עורך הדין, הוא זניח ואינו גורם נזק. יש להתיר בהסתמך על דעת ה'יראים'[1] הגורסת שאיסור תורה קיים רק כאשר השקר גורם נזק לחברו, ובלשונו: 'אבל שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו'. לצורך פרנסה מסתבר שאף חכמים לא אסרו זאת, כשם שהתירו לשנות מפני השלום.
ג. חתימת עורך דין על מסמך שאינו מדויק מנוגדת לכללי האתיקה של עורכי הדין. לכללים אלו ישנה משמעות הלכתית, הואיל ועורך הדין התחייב לקיים אותם ועל דעת כן הוא התקבל ללשכה.[2] מנגד, עורכי דין רבים אינם מקפידים על הוראה זו, ואין זה ברור שכללי האתיקה מחייבים כאשר לא מקפידים עליהם.[3] ניתן לדמות זאת להסבר הט"ז בדעת בית הלל המתירים לשבח כלה 'נאה וחסודה' (והיא אינה יפה). וזו לשונו: [4]
כבר נודע מנהג כל האדם שנוהגין שמי שלוקח מקח רע, משבחין הרואים בעיניו כדי שלא יצטער, ואם כן, אף כאן בודאי יבינו כל העולם שחסודה דקאמר, היינו בעיני החתן.
אף בענייננו, החתימה על ייפוי כוח משמעותה שהלקוח חפץ בכך אף שאינו נמצא בפני עורך הדין.
לסיכום, ראוי לו לאדם שירחק מכל דבר שקר, אך מותר לחתום על תצהיר שאינו מדויק אם מקובל לעשות כך וזה לצורך פרנסה.
[1]. ספר יראים, מצווה רלה.
[2]. באהלה של תורה א, סי' עט.
[3]. לאור פסיקת הרב ליאור בהקדמתו לספר 'מעשה רשת'.
[4]. ט"ז, אהע"ז סי' סה ס"ק א; בהתבסס על המשנה במסכת נדרים המלמדת כי דרך התגרים והקונים להגזים במשא ומתן ביניהם. לכן תגר או קונה שנדר הנאה אם ימכור בזול או ביוקר – אין הנדר צריך אפילו התרה. וביאר זאת הר"ן: 'וטעמא דמלתא לפי שדרכן של מוכר ולוקח בכך, ומשום הכי לא מיקרו דברים שבלב'.
