הריסת בית כנסת שנבנה ללא היתר

התשובה

בהנחה שהעובדות הן כפי שתוארו לעיל, הרי שבית הכנסת בנוי על קרקע גזולה, ובמקרה שבו הגזל הוא מהרבים הדבר חמור אף יותר.^[1] בנוגע לבית כנסת שנבנה על קרקע גזולה כתב ה'אשכול' (מהד' אוירבך ח"א, הלכות בית כנסת):

ואמר רב ישראל, אין אדם רשאי להתפלל בקרקע גזולה. ואני אומר, קרקע אינה נגזלת וברשותיה דמריה קיימא. אבל לגזול קרקע ולבנות עליה בית כנסת מצוה הבאה בעבירה היא, גם איכא למילף מדוד שאמר כי קנה אקנה במחיר, וכ"כ ריצב"ג.

ה'אשכול' מזכיר שנחלקו הראשונים האם יש איסור הלכתי להתפלל בקרקע גזולה או שקרקע אינה נגזלת, אך לא נחלקו על כך שאין לבנות בית כנסת בקרקע גזולה. ויש להסתפק בכוונת דבריו האם כאשר בנה בית כנסת על הקרקע גזולה – התפילה במקום תיאסר לכל הדעות. בהקשר זה ראוי לציין את מה שכתב הרמ"א^[2] כי אסור לעשות סוכה בקרקע של רבים, ולדעת ה'מגן אברהם'^[3] אף אין לברך עליה, ואף כי לדעת ה'ביאור הלכה'^[4] מותר לברך עליה שכן בשימוש זמני מן הסתם הרבים מוחלים, אולם גם הוא מסכים כי בניית מבנה של קבע על קרקע של רבים שאין הרבים מוחלים עליה – אסורה. ואם כן התפילה במקום אסורה. העולה מכאן הוא כי בית כנסת זה קם בחטא, והתפילה בו איסור.

הגמרא במסכת מגילה (כו ע"א) אומרת כי למרות שקדושת בית כנסת חמורה, הרי שלז' טובי העיר מותר להפקיע את קדושתו:

אמר רבא: לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר - אפילו למישתא ביה שיכרא שפיר דמי.

הואיל ולעירייה ישנה סמכות של ז' טובי העיר,^[5] אזי הרכוש הציבורי ובכללו בית הכנסת שנבנה על קרקע של העירייה מצוי בבעלותה ויכולה היא למכרו אפילו לצורך מסבאה – פעולה שנחשבת גרועה מהריסה. קל וחומר שאם בית הכנסת נבנה שלא ברישיון על שטח ציבורי ללא הסכמת העירייה, אזי רשאית העירייה להרוס אותו כדי להקים במקומו גן ילדים. כמובן שאם אפשר למצוא דרך להעתיק אותו למקום אחר הדבר עדיף. (יש להעיר כי על פי הנחיות היועמ"ש (סימוכין 2006-0067-35) אין להסתפק במקרה של הריסת בית כנסת בצו הריסה מנהלי ויש לבצע את ההריסה רק אחרי קבלת צו הריסה שיפוטי).

[1].   תוספתא בבא קמא פ"י הי"ד.

[2].   רמ"א, או"ח סי' תרלז סעי' ג.

[3].   מגן אברהם, סי' תרלז ס"ק ג.

[4].   ביאור הלכה, סי' תרלז ג ד"ה וכן בקרקע.

[5].   כך מובא בפסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ט, עמ' רעב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל וכן כתב באריכות הרב אליהו בקשי דורון, שו"ת בנין אב, ח"א חו"מ, סי' עה, והרב מנשה קליין, בשו"ת משנה הלכות, חי"ז סי' קז.