התשובה
ראשית עליכם לקבוע את המיקום המדויק של גבול החצרות. אם אתם מעוניינים ליצור קיר תמך והשכן אינו מעוניין בכך אינכם יכולים לחייבו נגד רצונו ועליכם לבנות את קיר התמך או המסלעה בשטח הפרטי שלכם, שכן השכן אינו נהנה ממנו ואינו זקוק לו. אמנם הקיר מגן עליו מסחף מהרשות שלכם אבל אין זו הנאה אלא מניעת נזק. אם אכן הוא נהנה מהקיר אז עליו להשתתף בבנייה, כפי שיוסבר בהמשך. יש מקומות שבהם הרשות דורשת בניית קיר תמך ומתנה בכך מתן טופס 4, אבל אין החוק מחייב את השכן הדר בחלק הנמוך אלא את בעל המגרש הגבוה יותר, ומשיקולי בטיחות, ולכן כדי לבנות בשטח השכן עליכם לקבל את הסכמתו. אם השכן מסכים לבנייה של מחצית הקיר בשטח שלו, או שגם הוא זקוק לקיר כזה בגלל שיקולי הבנייה שלו, עליו להשתתף בחצי הסכום של הקיר הנוגע לשטח החצר שלו, ולשניכם יש זכויות שוות בקיר התמך או במסלעה. גם במקרה זה, עליו לשלם חצי מעלויות הבנייה של הקיר / המסלעה רק עד גובה הגינה העליונה, אך לא מעבר לכך, שכן מעל גובה זה אין לו שימוש בקיר. אם הוא ירצה להשתמש גם בחלקו העליון של הקיר (כגון להנחת קורות, סכך וכדו') עליו לשלם מחצית מעלות כל הגובה. כך מבואר ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' קנז סעי' י):
כותל חצר המבדיל בין שני השותפין שנפל, יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנותו עד גובה ארבע אמות. רצה האחד והגביהו יותר מארבע אמות, אין מחייבין אותו ליתן חלקו במה שהגביה יותר מארבע אמות, אלא (אם) כן בנה כותל אחר גבוה כנגד הכותל שביניהם, שאז מחייבין אותו לתת חלקו בגובה שכנגד כותלו... הגה... וכן אם נהנה בבניינו, אף על פי שלא עשה שום היכר שניחא לו, חייב לו כפי מה שנהנה.
אם כן, כאשר אחד השותפים מגביה כותל בין חצרות מעל לצורך אין השכן חייב להשתתף בהגבהה, אלא אם כן גילה דעתו שרוצה להשתמש בחלק המוגבה. רצוי כמובן להגיע להסכמה מוקדמת בין שני הצדדים באשר לצורת הבנייה והעלויות המושקעות בה.[1]
