התשובה
בס"ד
שלום וברכה
השבת היא "ביני ובין בני ישראל" היא הקשר שבין ישראל והקב"ה, יום המנוחה לישראל לא ניתן למובן של מנוחה "כיף" אלא למנוחה שאין ביום זה מרדף אחר פרנסה אלא יום שאדם נח מעומס העבודה ופנוי לעסוק בתורתינו הקדושה. הקשר שבין ישראל והקב"ה מתגלה ביום השבת. על כן "אות היא ביני ובין בני ישראל". מתוך נקודה בסיסית זו אנו מבינים שהשבת איננה יום בילויים וסקי וכדו', אלא יום של גילוי הקשר בין שני אהובים, ישראל והקב"ה. משל לאיש ואשה הנשאים זה לזו, ובאותו יום של החתונה אחד הצדדים (החתן או הכלה) פונה לעסקיו או לטיול. חז"ל קבעו שבשבעת ימי המשתה של חתן וכלה, אסור לחתן לצאת לעבודה, כדי לחזק את הקשר הפנימי בין שני בני הזוג. וכיצד ביום שהקב"ה רוצה לבנות קשר בינו ובין בני ישראל, ילכו בני ישראל לעסוק בדברים שאינם שייכים לקשר שבין ישראל והשבת.
לצד ההלכתי ברור שלהגיע למקום כזה צריך לנסוע ברכבות ואפילו שגוי מנהיג את כלי הרכב הללו, בכו"א בד"כ יש בכך יציאה או מהתחום או כניסה מכרמלית (או רה"ר) לרשות היחיד (תאי הרכבל), שאלו אסורים בשבת. גם עצם ההחלקה בסקי בשבת יש בזה משום מרסק של שלג וכמבואר בשו"ע (שכ סעי' יא).
על כן אין להתיר נסיעות אלו בשבת ולהחליק בשבת ואפילו לשם תענוג.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
