התשובה
באופן עקרוני, אכן המחם שומר על חום של מים שהורתחו לפני שבת. עם זאת, יש במחם שני רכיבים שמעוררים שאלות הלכתיות:
1) מדיד המים – במחמים רבים מותקן מדיד מים, שהינו צינור דק ושקוף ובו מים המחוברים למי המחם בחוק כלים שלובים, והוא מאפשר לראות כמה מים יש במחם. פעמים רבות, המים שבמדיד אינם רותחים, ובהוצאת מים מן המחם, מעט מים יורדים מהמדיד אל המחם ומתחממים מאוד מהמים החמים. על כך יש להוסיף שייתכן שהמים שבמדיד לא הורתחו מעולם, שכן הם היו במדיד גם בזמן ההרתחה של המחם. מלבד זאת, המים שבמדיד מתקררים מהר יותר מהמים שבמחם, ובמיוחד בקצה של המדיד שרחוק מהמחם, ולהלכה אסור להרתיח בשבת מים שהורתחו והתקררו ('בישול אחר בישול בלח').[2]
2). תרמוסטט – במחמים רבים מותקן תרמוסטט – רכיב חשמלי שבודק את הטמפרטורה ועל פיה מורה לגוף החימום לפעול או להפסיק לפעול. אם כן, כאשר פותחים את ברז המים להוצאת מים מהמחם, נכנס למחם אוויר קר במקום המים, והדבר משפיע על הפעלת גוף החימום בשבת. האם אין כאן איסור של חיבור מעגל חשמלי בשבת, ואולי גם של בישול המים?
נוסף על כך, חז"ל גזרו על שימוש במים חמים שבכלי מורתח, מחשש שייגמרו והאדם יוסיף מים כדי למנוע קלקול של הכלי,[3] ויש לברר אם חשש זה שייך במחם.
במחמים שמאושרים לשימוש בשבת על ידי מכון צומת, ניתן מענה לשלושת ההיבטים הללו:
מדיד המים – (1) מנגנון המחם יהיה כזה שיוצר לאחר ההרתחה תחלופה מלאה ('סירקולציה') בין מי המדיד למים שבמחם עצמו. (2) טמפרטורת המים שבמדיד המים לא תרד מ-50 מעלות צלזיוס, גם בחלוף יממה מהרגע שבו הועבר המחם ממצב הרתחה למצב שבת.[4]
תרמוסטט – דעת רוב הפוסקים להתיר פעולה שיש ספק רחוק אם תגרום להפעלה של פעילות חשמלית.[5] לכן אנו במכון צומת מאשרים באישור רגיל מחם עם תרמוסטט, לאחר שבדקנו היטב שאכן ההשפעה של צריכת מים על פעילות המיחם היא רחוקה. עם זאת, יש פוסקים שהחמירו בדבר, ובפרט כשמדובר בהרתחה שחמורה יותר מסתם פעולה חשמלית.[6] לכן אישור 'מהדרין' יוענק רק למחם שפועל ללא תרמוסטט כלל. במחם זה, החימום מופעל באחד משני אופנים: או שמותקן 'סימרסטט' – רכיב חשמלי שנותן הוראה למחם להרתיח את המים בזמנים קצובים, בתדירות שנקבעה מראש ואינה תלויה בצריכת המים במהלך השבת, או אם פועל כל השבת ברציפות גוף חימום בעל הספק נמוך, המיועד לשמירה על החום הקיים ולא להרתחה.
גזֵרת חז"ל – גזרה זו אינה שייכת במחם שלנו מכמה טעמים: (1) מדיד המים מציג את כמות המים שנותרה, כך שהחשש להגיע למצב של כמות מים קטנה מדי, הוא פחות. (2) מקור הגזרה הוא בירושלמי, ושם מדובר על כלי שהיו רגילים להוסיף לו מים בתדירות גבוהה. (3) במחמים היום, מותקן (לצורכי בטיחות) רכיב המפסיק את פעילות המים כשהוא ריק ממים. (4) ברז המחם מותקן מעל לגובה המים המזערי הדרוש לשמירתו. (5) בניסויים שערכנו במכון צומת, מצאנו כי לרוב המחמים לא נגרם כל נזק מהמשך פעילות על מצב 'שבת' כשהם ריקים.
לסיכום, ברבים מהמחמים, המים שבמדיד (או חלקם) אינם מגיעים בהרתחה הראשונית לחום שהיד סולדת בו, ובמהלך השבת הם עלולים להתערבב עם המים הרותחים שבמחם. האישור של מכון צומת מבטל חשש זה, ומבטיח שגם המים שבמדיד הורתחו כדבעי, והמחם על כל חלקיו מכיל מים שהתבשלו קודם השבת ונותרו בחום שהיד סולדת בו, לפי רוב הפוסקים. בנוסף לכך, בכשרות מהדרין של מכון צומת, הרתחת המים או שימור החום שלהם במהלך השבת אינם תלויים כלל בצריכה של המים בשבת.[7]
[1]. להרחבה בעניין זה, ראו: הרב מנחם פרל, שימוש במחם ובתרמוס חשמלי בשבת, תחומין לח (תשע"ח) עמ' 65–74.
[2]. שו"ע, או"ח סי' שיח סעי' טו.
[3]. עי' ירושלמי שבת פ"ג ה"ג; משנ"ב, סי' שיח ס"ק קיח.
[4]. לפי הרמ"א, או"ח סי' שיח סעי' טו, מותר לחמם דבר לח שהתבשל כל צורכו אף אם כעת אינו חם בחום שהיד סולדת בו, ובלבד שנותר בחום משמעותי. לפי השו"ע, יש צורך בחום שהיד סולדת בו. דעת רבים מהפוסקים היא שחום שהיד סולדת בו הוא בסביבות 45–50 מעלות (שו"ת יחוה דעת ו, סי' כא ועוד). לכך מצטרפת כסניף דעת הרמב"ם, הל' שבת פ"ט ה"ה, וסיעתו שלפיה אין בישול אחר בישול גם בלח.
[5]. ר' (בנוגע למקרר) במנחת שלמה א, סי' י; יביע אומר א, סי' כא; חזו"ע, שבת ח"ו עמ' קטז; אגרות משה ב, סי' סח; מנחת יצחק ב, סי' טז; ועוד.
[6]. ר' מנחת יצחק ה, סי' צא; אור לציון ב, סי' יז אות ד.
[7]. בשולי הדברים נזכיר כי מחם הוא כלי שטעון טבילה, והאישור של מכון צומת לא בא לפטור מכך. אפשר וצריך לטבול את המחמים המאושרים על ידי מכון צומת, ובתנאי שמקפידים לייבש אותם כדבעי. ניתן גם למסור את המחם לבעל מקצוע יהודי שיפרק וירכיב אותו מחדש, ובכך יפקע חיוב הטבילה. יש המקילים שלא להטביל מחמים וכלי בישול העלולים להתקלקל בעקבות ההטבלה (ראו: הרב ראובן גנזל, הטבלת כלים חשמליים, תחומין כז (תשס"ז) עמ' 457–463), אך דעתם אינה מקובלת על רוב הפוסקים. ויעוין עוד במאמריו של הרב ישראל רוזן בנושא זה: טבילת כלי חשמל מתוצרת חוץ, אמונת עתיך 102 (טבת תשע"ד) עמ' 38–39; טבילת כלים – מחם ותמי 4, אמונת עתיך 111 (ניסן תשע"ו) עמ' 33–34. מלבד זאת, כאמור, במחמים המאושרים על ידי צומת ניתן לקיים את הטבילה ללא חשש. ואין זה דומה למיניבר, שאין אפשרות להטבילו, ולכן נהגו להקל בו, וכפי שכתבתי בעבר במאמרי: חיוב הטבילה של מיניבר, אמונת עתיך 123 (ניסן תשע"ט) עמ' 39, יעו"ש.
