התנהגות בזמן מלחמה

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

אמנם הגמ' (תענית יא) אומרת שאדם לא ישמש מטתו בשני הרעב, והובא להלכה (סי' רמ, תקע"ד סעי' ד) והרמ"א כתב שאף בשאר צרות, והכוונה כנראה בשאר צרות כרעב (שיירי כנה"ג סי' רמ). המיוחד ברעב שזה שווה לכל שאין אוכל במקום (כמו בתקופת יוסף) שלא היה כלל אוכל בארץ כנען וכפי שיהודה והאחים אמרו "ולא נמות" דהיינו היה חשש של מיתה לכולם. על כן נראה כפי שכתב הצי"א (חי"ג) שבימינו אין להחמיר על תשמיש המיטה. 

מאידך יש לשים לב שחלק גדול מעם ישראל לא בביתם (אפילו שחלקם בבתי מלון) ויש רבים נעדרים, על כן יש כאן מושג שלהשתתף עם השני בכאבו, ואפילו שאין זה דין הלכתי אבל דין מוסרי בודאי שיש כאן שכאשר יש רבים שסובלים ויש להם קשיים, אין לעשות דברים שהם יכולים להגביר את כאבם. על כן צריך להנמיך מעט את הדברים ולהשתדל שלא יהיו דברים בפרהסיא שיכולים להכאיב לאחרים, אלא באופן פרטי מצומצם אפשר וראוי להמשיך את החיים כדרכם, בודאי מסיבות יום הולדת וכדו' שהם אירועים פרטיים, אין לבטל, ובייחוד של ילד לא צריך להכאיב לו על כך שלא עושים לו יום הולדת. אבל אירועים ציבוריים גדולים יש מקום לחשוב למעט בשמחה. אבל כל דבר יש להתייחס אליו בצורה כללית, ולכן צריך לקחת בחשבון שאין להוריד את רוח העם, מכיוון שרוח העם וחוסנו הוא מרכיב חשוב בבטחון, ואם העם חי בדכאון ודכדוך זה מפריע לאנשי המלחמה שצריכים את הגב החזק של העורף. לכן בחלוקת השלל במלחמה חלק היוצאים למלחמה וחלק היושבים על הכלים שווה מכיוון שהכלל הוא אחד, ואם אחד המרכיבים של הכלל בחסרון רוחני חלילה כל הכלל בחסרון. 

על כן כל אירוע פרטי ומצומצם אין צורך לבטלו (כגון: נסיעה לסקי למי שחייב את הדבר, מכיוון שסתם אין לצאת לחו"ל) , אבל אירועים צבוריים בעלי אופי שיכול לפגוע בהורי החיילים, החטופים וכוחות הביטחון, יש לשקול האם הרווח שהעם יתחזק לעומת ההפסד של חלקים בעם, יש להחשיב את טובת הכלל. אבל לזה צריך חשיבה של תורה, שיכולה להבחין בדקויות (יתכן שיש אירועים שאפשר לעשות ולעומת זאת אירועים שאין בהם חוסן אלא הוללות חלילה אין לעשות). 

הקב"ה יראנו נפלאות בקרוב ונזכה לישועת ציון וירושלים. 

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ