התשובה
התרשמתי מכנותך. מצד אחד רצונך העז לשמור על יהדותך בצורה
מלאה עפ"י כללי ההלכה המסורה לנו מדור דור ואשר היא קיומנו גם
לדורות הבאים.
מאידך, הצגת בצורה חדה את רגשותיך ואת בעייתך, אשר לדבריך
בעצם אין לה פתרון. שהרי בכל מקרה הקשר יימשך במפגשים
שבועיים. א"כ מה המוצא?
בעצם אתה מציג את הבעייתיות של תנועת נוער מעורבת. מציאות כזו
יוצרת בהכרח בעיות מסוג זה שאתה מעלה שהן אינן פתירות. משום כך
תבין מדוע יש התנגדות לעצם קיומה של תנועה כזו. מאידך, אנו
מודעים לחשיבותה של תנועה חברתית רעיונית לחינוכו המשלים של
הנוער, אשר לפעמים היא משפיעה יותר מכל מסגרת אחרת, ולכן
איננו אוסרים זאת בפה מלא.
ובאשר לשאלה הנידונה, מכיון שאין לה תשובה מעשית, לפי הנחתך,
רק אמסור לך את הנתונים ואתה תפעיל את שיקול דעתך.
I. אם הקשר יתהדק, ולדבריך קשה למנוע זאת, מה תעשו עם הקשר
הזה בגילכם? האם תתחתנו? אתם בשלים לכך? מסוגלים לכך?
ההורים יסכימו?
II. אם לא תתחתנו, כפי שאני מניח, אתם עלולים להיקלע למצוקה
קשה, מצד אחד קשר נפשי מתהדק, ומצד שני אי יכולת לממשו.
III. בדרך כלל קשרים מסוג זה הנוצרים בגילכם הם הרפתקה
מרגשת מאוד אולם לבסוף הם ניתקים ברבות הימים. אנשים מתפתחים
ומתבגרים ומגלים לבסוף שהקשר שנוצר היה דמיוני ולא ממשי. זה
הרוב!
IV. במצב כשלכם טבעי שהראש יהיה שקוע עמוק בקשר והדבר עלול
להסיח את דעתכם מלימודים שהם תפקידכם העיקרי בגיל זה. אם לא
עכשיו אימתי?
ואכן הדבר ידוע שבבתי ספר מעורבים הממוצע של הצלחה בלימודים
נמוכה יחסית לבתי ספר נפרדים. עליכם להביא גם זאת בחשבון.
V. אני מבין שאחרי כל הנתונים שהבאתי בפניך תישאר השאלה איך
פותרים את הבעיה?
אם יש לכם כוחות נפש להפסיק לגמרי את הקשר, הן הטלפוני, הן
החברתי, הדבר עדיף. אם לא - עליך לשמור על ראש צלול, לא
להיסחף, לא לתת לרגשות לשלוט בך, להפעיל חוש ביקורת, להימנע
מכל דבר שעלול לגרום לכם להימצא לבד, או במקום שעלול להביא
אתכם לאיזשהו קשר גופני ולו הקל ביותר. תיזהרו! אל ... ! לטובת
אושריכם ועתידכם.