שמירת נגיעה

התשובה

בס"ד

שלום וברכת ד´

איסור נגיעה בפנויה לדעת הגמ´ ׁ(שבת יג ע"ב), רמב"ם (איסורי ביאה פכ"ד):
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו´´ ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה" (הי"ד החזקה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ה הלכה א´´).
ועיין עוד שאפילו בלא חיבה לדעת הרמב"ם יש איסור של תורה (עיין שו"ע אבה"ע סי´ כ), אמנם הרמב"ן חולק וסובר שהאיסור בלא חיבה הוא רק מדרבנן. השו"ע לא התיר לבעל אפילו לבדוק דופק של אשתו החולה. משמע מכאן שאפילו במקום חולי לא הקל מכיוון שלדעתו נגיעה ללא חיבה היא דאורייתא כדעת הרמב"ם שלוקים על כל קירבה.
כשיטת הרמב"ם שאיסור נגיעה מהתורה,כתבו:
סמ"ג, חינוך, טור, לבוש, מאירי, ראב"ד בתו"כ, ריטבא, רן, רבינו יונה באגרת התשובה יום ב, ועוד ראשונים ואחרונים.
עד כאן דנו על נגיעה בלא חיבה, כפי שיש לפעמים נתינת יד לשלום אולם נגיעה כשהיא באה בין חברים ולא כעבודה וכדו´, היא נגיעה של חיבה שבה הכל מודים שאסורה ולרוב הפסוקים האיסור של תורה.

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון