התשובה
שלום וברכת ד´
אין כאן שאלה של כפירה וכדו´, יש כאן צורך בבירור מעמיק של שניכם יחד ביחס של תורה ובית. באופן עקרוני כל אדם יוצא בשלב מסויים לעסוק ב"דרך ארץ", בגלל הצורך לגדל ילדים משפחה ולתת לתלמידים ממה שספגו ולמדו (מלבד גדולי הגדולים שהם מיוחדים ביותר). השאלה היא תמיד מתי יוצא אדם לפעולתו. כמו כן יש הרבה זמנים שאדם לא לומד תורה בחברותות (כגון: שבתות, חגים, מצוות עוברות וכדו), ברור שעזרה לאשה היא מצווה שאיננה יכולה להעשות על ידי אחרים, ועל כן כמו כל מצווה שאדם מבטל תורה בעבורה (שמחת חתן וכלה, לווית המת וכדו´) מכיוון שאיננה יכולה להעשות על ידי אחרים, כן גם גמילות חסד עם האשה זו מצווה שאיננה יכולה להעשות על ידי אחרים והבעל חייב וצריך לבטל תורה בעבורה. אלא שהשאלה האם זו צורך או פינוק, וכאן השאלה היא של היחס, דהיינו יש נשים שהן חזקות במיוחד ויכולות לעשות הכל לבד, ועל כן איננן צריכות לעזרת הבעל, ויש נשים שהן חלושות שצריכות מאד את עזרת האיש שלהן. כל אישה צריכה לגלות את מהותה הפנימית וגם על הבעל לדעת מהי אשתו האם היא כל יכולה או לא, ובתאום הדברים הוא צריך לפנות זמן מהלימוד. אבל לאחר שהכל נעשה באמת ובאמונה.
על כן הדרך היא להגיע לברור הזה ביחד, ולנסות כמה שאפשר יותר להגדיר עד כמה האשה יכולה לעשות לבד, ובאלו דברים איננה יכולה לעשות לבד וזקוקה לעזרת האיש. אני ראיתי גדולי ישראל ממש, שהיו מנקים את הבית כשהדבר נדרש, או שעשו קניות בשווקים. ורבא מלח שיבוטא, ועוד שהיו משתתפים פעילים בעזרה לאשה, ובייחוד כשיש איזה חולי או חולשה.
הדברים קצרים, ואי אפשר להאריך במכתב קצר, כדאי מאד לפנות לאדם שיש לו הבנה בענייני זוגיות וגם מקובל על בעל כת"ח גדול.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
