החתונה-המסיבה המזויפת היחידה בתורה, היתה התקהלות של
אנשים, בארגונו של לבן.
החתונה השנייה בתנ"ך מופיעה במגילת רות. בה בעז קונה את רות
יחד עם שאר הרכוש כדי להקים בית על שם אלימלך. היו שם עשרה
זקני העם בלבד.
השאלה היא, האם חתונה בה לוקחים מספר מצומצם של אנשים
הגונים, בעדיפות לחכמים זקנים, יש מקום לעשות חתונה מצומצמת,
לפי רוח ההלכה והיהדות הנתפסת כיום(כמובן שזה מרצון הצדדים).
אם לא, מהם השיקולים נגד.
היש טעם בחתונה, כמו בהקמת משכן קדוש, בהוזלת שתי דמעות.
מהם הטעמים לנוהג המקובל של התקהלות המונית וריקודים.
מה לגבי תקנות של חכמים אלו להגביל עד לשלושים אורחים
לחתונה, בנוסף לקרובים מוגדרים (באם הוא מרוויח די מותר לו
להזמין עוד כעשרה אורחים):
ארבע ארצות, שפיירא, תקנות רבי יהודה, תקנות שום, שפיירא,
בר מייזא, מגנצא.
אציין כי הכוונה בשאלה היא לגבי מספר המוזמנים ולא לאופי
האירוע וסוג האוכל.
אודה על התייחסות מלאה ומורחבת.
תודה וכל טוב.
איני מבין יש הרבה אנשים ששמחים בשמחת החתן והכלה ומדוע שלא
ישתתפו בשמחה? ומה הקשר למה שמופיע בתנ"ך, הוא לא ספר
חתונות ולא נועד לכך. ובאשר לתוכן המשפחות קובעות אותו לפי
רצונן אפשר בקדושה וטהרה ובשמחה אמיתית ואפשר בהפכן. ובאשר
להגבלת המספר הוא הוגבל בגלל ההוצאות אבל אין זה שייך כלל
לאופי השמחה. וחתונה כפי שאתה מתאר היא לאשה בזיווג שני וכד'.
בקיצור איני רואה שום סיבה להגביל את המוזמנים אלא מחמת ההוצאות
הגדולות שנופלות לעול גדול על המשפחות.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
