בס"ד
שלום הרב,
אני מאורס ב"ה.
א. בספר "יום החופה לחתן"(עמ צד), כותב הרב דניאל פריש: "ההנהגה הראויה לישראל קדושים היא שבחדר היחוד אין לעשות שום התקרבות במעשה, רק בדיבור ובהסברת פנים, כי את קדושת יום החופה אין לבטל על ידי איזו הנאה גשמית, ובמעשה כל דהוא יכול להפוך מקודש לחול את כל קדושת יום החופה והתועלת הנמשך ממנו לכל ימי חייו..." לי אישית קצת קשה עם הדברים הנ"ל, כי אני מרגיש שהחיבור השלם בין חתן לכלה זה גם בפן הנפשי-רוחני וגם בפן הגשמי, ואני לא בזה סתירה וירידה מהקדושה של היום או משהו כזה... מצד שני, אולי כן יש מקום לאסבור בשל החשש להוצאת שז"ל במצב של חיבוק/נישוק (במיוחד לאור העובדה שמדובר בפעם ראשונה)? מה דעת הרב על דברים אלו? כיצד יש לנהוג בחדר ייחוד?
ב. שמעתי (בשם הרב אברהם דוב אוירבך כמדומני) שגם לאלה הנוהגים שהכלה איננה יוצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד (לרחבת הריקודים), היא צריכה - משום "היכר כיסוי ראש" - שההינומה תישאר עליה, או שיהיה על ראשה היכר אחר, גם אם לא כיסוי ראש מלא. מה דעת הרב בנושא? האם זו אכן חובה ואסור לכלה לצאת מגולת ראש לגמרי?
תודה רבה!
א.אין הלכה באשר להתנהגות בחדר היחוד. אך ראוי לשמור על גבולות.
ב.לפי ההלכה האשה נחשבת לנשואה מיד ברגע החופה. היחוד הוא רק לחומרא לדעת הרמב"ם. המנהג היה שכל לא חייבת בכיוסי ראש עד למחרת. אךראוי שההינומא תישאר על ראשה חוץ מבשעת הריקוד בפני הנשים אם היא מפריעה לה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
