אחריות על שיק של גמ"ח שנאבד

התשובה

הלווה חייב לתת שיק חדש למלווה, שהרי הוא בעצמו ביטל את השיק הקודם שנתן, ונמצא שלא פרע את ההלוואה.[1] כדי לברר מי מחויב בהוצאות המונית, יש לדון לטובת מי הייתה הנסיעה הזו. נראה שהנסיעה הייתה לטובת בעל הגמ"ח, שכן אם השיק לא היה מבוטל והיה נפרע ע"י מוצאו, הרי שהלווה היה נפטר מלשלם לבעל הגמ"ח פעם נוספת, שכן הוא היה יכול לטעון שבעל הגמ"ח בעצמו או אדם אחר ששיתף עמו פעולה בתרמית פרעו את השיק ושלשלו את הכסף לכיסם.[2]

כיוון שהנסיעה הייתה לטובת בעל הגמ"ח ובציוויו, הרי עליו לשלם את הוצאות המונית, וכדין כל מי שמוציא הוצאות על פי דיבורו וציוויו של חברו שיכול לתבוע את הממון שהוציא.[3]

[1].   אמנם נחלקו האחרונים בהגדרה ההלכתית של שיק, ויש שסברו שדינו ככסף ממש. לפי דעתם הרי שבמצב שהלווה נתן שיק הוא כבר פרע את החוב, ואם המלווה איבד את השיק הרי זה דומה למקרה שבו המלווה איבד את הכסף שכבר פרע לו הלווה. אך בנידון דידן הרי הלווה עצמו ביטל את השיק, וא"כ לדעת כולם מחויב לתת שיק חדש. עי' תחומין יב עמ' 448–449 במאמרו היסודי של הרב צבי יהודה בן יעקב.

[2].   תודתי למו"ר הרב אמוץ כהן שליט"א שהעמידני על האמת בנקודה זו.

[3].   עי' שו"ע, חו"מ סי' שלג סעי' ח, וכן שו"ע, חו"מ סי יד סעי' ה. ואין לחייב את בעל הגמ"ח רק מצד 'המוציא ממון להצלת חברו', דאם כן בנידו"ד בעל הגמ"ח פטור כיוון שלא ברור שהציל את בעל הגמ"ח מן הנזק, שהרי ייתכן שהשיק האבוד לא יימצא לעולם, ואף אם יימצא ייתכן שהמוצא לא ישתמש בו לעצמו. והרי כשאינו ברי היזקא מוגדר 'כמבריח ארי' ופטור מלשלם, כמבואר בתוספות, ב"מ לא ע"ב ד"ה אם, ובנתיבות המשפט, סי' רסד ס"ק א.