התשובה
לענ"ד לפי ההלכה, אשה כיום, העובדת מחוץ לביתה אינה חייבת
לשאת במלוא העול כפי שהיה נהוג בעבר. וחשוב שהגברים ידעו זאת
ויתחשבו בכך. חלוקת התפקידים היום צריכה להיות שונה. ואעפ"כ אין
הדבר מונע מאשה להיות עקרת הבית מתוך רצון, שמחה וסיפוק. אם
הדבר הוא מרצונה אין בכך שום בעיה. אדרבה, רק כאשר הדבר
הוא מרצונה המלא של האשה הוא טוב ורצוי.
גם אני הדגשתי שגם היום לא הופקע לגמרי מעמדה של האשה כעקרת
הבית. עיקר עול הפרנסה מוטל על האיש, הוא חייב לפרנס את
ילדיו ולחנכם, האשה אינה צריכה לעבוד משרה מלאה מחוץ לבית.
אני סבור גם שלא טוב שאשה תפתח קריירה חיצונית בתקופה שזו
עלולה לקפח את הקריירה המשפחתית שלה, וכפי שהצגת אתה
בהרחבה ובלהט.
גם בביתי אשתי היא עקרת הבית העיקרית ורואה בבית עיקר, עבודתה
מחוץ לבית היא חלקית והיא שמחה ומאושרת בכך ואני יחד עמה.
מאידך, לא הייתי ממליץ כיום לאשה להיות רק אם, ועקרת בית.
לדעתי אשה שתוותר על כל עיסוק ותתמסר אך ורק לביתה עלולה לפתח
תסכול ומרירות והדבר עלול להתבטא גם ביחסה לילדיה ולבעלה. לכן
אשה זקוקה כיום גם למימוש אישיותה הפרטית. אלא שאל לה להגזים
בכך, ועליה להיזהר להימנע ממצב שבו יקרה ההיפך, שתרגיש
שכביכול ילדיה היו מכשול ל"קידומה" האישי. אומללה היא האשה
שהעדיפה את הקריירה החיצונית שלה על פני זו הפנימית.
יש מילת מפתח אחת לכל הנושא המורכב הזה והיא: איזון.
האיזון שונה אולי מאשה לאשה ומבית לבית, אך בלעדיו כל חלק עלול
להיות מקופח וליצור תסכולים מיותרים.
ובמקביל חייב להיות איזון בין הבעל לאשתו, ובין שניהם לבין ילדיהם,
וזאת היתה מטרתי בהרצאתי לעורר את המחשבה ולהביא את הבית
לבירור יסודי של מערכת היחסים בין כולם וחלוקת תפקידים מאוזנת בין
כל בני הבית.
