התשובה
נאמר ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' רעג סעי' יג):
הלוקח דגים מתוך מצודתו של חבירו כשהיא בתוך הים, או שלקח חיה ממצודתו כשהיא פרוסה במדבר, הרי זה אסור מדברי סופרים. ואם היה המצודה כלי, ולקח מתוך המצודה, ה"ז גזלן.
מבואר בסמ"ע (על השו"ע, שם) שאף אם אין למיכל דין כלי גמור, מכל מקום יש בכך גזל מפני דרכי שלום. אם כן, רואים שאף שמדובר במקום הפקר שלא קיבלו רשות להניח שם מצודתם, מכל מקום, כיוון שזכו בקניין חצר, אסור לקחת מהם. אם כן, הוא הדין, וקל וחומר שבמקום שקיבלו רשות להניח את המתקנים – זכו בדברים שניתנו בתוכם. ובנוגע למחשבה של בעלי החפצים שהניחו במתקן, הם נחשבים 'דברים שבלב שאינם דברים'. אמנם כל זה כשיש למתקן תחתית, אבל אם אינו אלא גדר ברשות הרבים, אזי אין לו דין כלי ולא זכתה חברת איסוף האשפה בקניין חצר. לכן להלכה, אסור לקחת ממתקני פח אשפה שיש להם תחתית, כיוון שהחברה לאיסוף האשפה כבר זכתה בדברים שניתנו לתוכם, וייתכן שהם עושים בהם שימוש למחזור ומכירה.
