מנשה ורבשקה בניו של חזקיהו מלך יהודה

התשובה

לא מצאנו, בשום מקום, זכות לאב להמית את בניו על תלמוד תורה,
כש"כ שאינם בני חיובא. על כרחך אין בדברי חז"ל הוראת הלכה,
אלא שימוש בשפת האגדה ומשליה וכידוע אין לפרש אגדה כפשוטה.
וכפי שהודיעונו הגאונים, הרמב"ם המהר"ל ועוד.ומטרתה ללמדנו את
החבוי בלב הבנים הרעים של חזקיה, יחסם לדרך אביהם, ותוצאת
מעשיהם ודרכם.
לשם הרחבת הדברים והבנתם לעומקם הצעתי ללמוד את פירוש
הראי"ה קוק זצ"ל בעין איה (ברכות פ"א קלו-קלט) יחד עם בנות
המדרשה, וארשום לך נקודות עיקריות לפענ"ד.
הרב זצ"ל מסביר שקיים מתח פנימי בין הדרכת המלוכה להדרכת
הנבואה. הנבואה עוסקת בנצח ואילו המלוכה עוסקת בהווה, וע"כ
ההדרכות היוצאות מכל כח שונות. אולם לשם השפעה הדדית שהיא
הכרחית בעולמנו, הביא הקב"ה יסורים על חזקיה וגרם לישעיהו לבוא
לבקרו. מפני שהמלוכה היא בעלת השררה החיצונית אבל את כוחה
הרוחני היא יונקת מהנבואה. חזקיה הדואג לתיקון ההווה אינו מתחתן כי
יודע ברוה"ק את תולדותיו, ישעיה הדואג לעתיד אומר שאף אם דור
אחד מקולקל, כח מלכות ישראל היונק מקדושת האומה בסופו של דבר
ישוב לה' ולתורתו. (לא ניכנס לויכוח לגבי הגזירה והתפילה עיי"ש).
בהמשך נולדים שני הבנים היונקים את כוחותיהם מההורים. אחד (היונק
מהאם בת הנביא) פונה לחיי עולם בדרך רוחנית-מקולקלת - מנשה
שעסק בע"ז. והשני העוסק בחיי שעה והנאות הגוף (היונק מהאב -
המלך) – רבשקה. ההשלכה ארצה מביעה בצורה סמלית את
היאוש שלו מכך שעל אף שהוא שנעץ חרב בבית המדרש (ואף כאן
זהו משל לכפיה בכח המלכות) וגרם לכל ישראל לעסוק בתורה, הרי
בניו סטו מדרכם. ובהסברת הרב זצ"ל: הניח להם ללכת בנטיותיהם
הרעות, ולא זכה ל"קבל" מבניו אלא יסורים. רבשקה שפנה רק
להנאות הגוף ולא יצאה ממנו שום תוחלת רוחנית, מתה קדושת
ישראליותו והמיר דתו (מיתה). מנשה שהיה בו משהו רוחני –
אותו ניצוץ החזירו למוטב (חיים) – "ויעתר לו" – "ויחתר
לו". "ולי מנשה" – שאף הוא בא לחיי העולם הבא, כאמור
במס' סנהדרין פ' חלק.
ואידך, זיל גמור. ואח"כ תאמר לבית יעקב. ותזכו להוסיף עוד ועוד
בעיונים בדברי חז"ל.