התשובה
לענ"ד, צריך לחנך את הילד להגן על עצמו גם אם הדבר כרוך
בשימוש בכח. אולם יש להבחין בין הגנה לבין ענישה לאחר מעשה.
ענישה אסורה היא אינה בסמכותו של הילד. היא נקמנות פסולה.
תפקידם של ההררים לחננך את ילדיהם להבחין בין השנים.כשהילד
אינו מבחין בין שני אלו עדיף שיסבול מהעדר תגובה משיסבול מתגובה
אלימה שלא כדין.
מסופר על החפץ חיים זצ"ל שהחינוך בביתו היה "מתירני" מאד.
הילדים היו יושבים על השולחן, ועל מקומו ונכנסים לדבריו ועוד...
אבל על שני דברים הוא לא עבר בשתיקה על שקר ועל אלימות של
ילדים כלפי אחיהם וחבריהם.
