מתנות עניים בגינה הפרטית בימינו

התשובה

לדעת כמה מן הפוסקים, מצוות מתנות עניים הן מן התורה גם בימינו. אמנם יש מן הפוסקים הסוברים שחובתם בימינו היא רק מדברי חכמים, אם כן מידי מחלוקת לא יצאנו.

מפשטות דברי הרמב"ם[1] משמע שחובת מתנות עניים מן התורה חלה על רוב האילנות[2]. אמנם דעת רבנו תם[3], שרק דגן, תירוש ויצהר חייבים מן התורה. כדעה זו כותבים הרבה ראשונים.

ואולם כאשר ידוע שהעניים לא יגיעו ללקוט מהפירות, אין חובה להשאיר מתנות עניים. כך פירשו חלק מהראשונים את דרשת חז"ל[4] לפסוק: 'לעני ולגר תעזוב אותם – ולא לעורבים ולעטלפים'. לדבריהם, התורה פטרה מלהשאיר מתנות עניים בשדה או במטע אם העניים לא יבואו ללוקטם. כך כתב הטור[5], וכך פסק גם השו"ע[6]. אמנם ה'בית יוסף'[7] הביא הסבר אפשרי בדברי הטור, ולפיו פטור זה נאמר רק בנוגע למתנות עניים בחו"ל, שחובתם היא מדרבנן, אך בנוגע למתנות עניים בארץ ישראל לא נאמר היתר זה.

להלכה, השו"ע[8] לא סייג את דבריו, ואם כן משמע שדין זה נוהג גם בארץ ישראל. בנושא זה יש מחלוקת אחרונים. רוב האחרונים[9] סברו שדרשת חז"ל שלעיל היא סיבה לפטור ממתנות עניים גם בארץ ישראל. ואולם יש אחרונים[10] שכתבו שבארץ ישראל חייבים להשאיר מתנות עניים בכל מקרה. 'פאת השולחן' כתב[11] שהמנהג הוא לתת לקט, שכחה ופאה, ואולם כיום אין המנהג כדבריו[12]. למעשה, אם בעלי העצים יודעים בוודאות שהעניים יבואו, בין אם הם יבואו בכוחות עצמם ובין אם יבואו בעזרת הבעלים, חובה להשאיר להם מתנות עניים מעצי הפרי שבגינה הפרטית, גם בימינו.[13]