התשובה
ב"ה י"ג אייר ה'תשפ"ד כ"ח למטמוני"ם
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתך:
אשתדל לסכם את העקרונות ההלכתיים העולות מהמקרה הנידון,
- א. הצמחים גדלו ביד גוי, ובפשטות גמר מלאכה שזהו איסוף הפירות היה ביד הגוי.
- ב. בנתונים אלו לכאורה, הייתה קיימת סיבה לפטור את הפירות או הירקות מתרומות ומעשרות. ואף אין זה משנה אם גוי יכניס את הפירות לביתו או שישראל יכניס את הפירות לביתו. כיוון שמדובר בפירות נוכרי שאף הוא עשה את גמר המלאכה. במצב כזה ההכנסה לבית לא הייתה יוצרת חיוב במעשרות, כי קביעות למעשר בהכנסה לבית זה רק פירות שנגמרה מלאכתם בידי ישראל החייב במעשרות, ולא אם נגמרה ביד נוכרים..
- ג. אולם אין כן המקרה הנדון בשאלתך, היות שכאן קיים נתון נוסף שמשנה את כל הדיון. היות שהעובדה שהקרקע אינה קרקע שהיא רק בבעלות נוכרי, אלא שותפים בה גם יהודים, כמו כל שטחי הגינון בבתים המשותפים, שכל הדיירים שותפים בהם.
- במצב זה בו הפירות הם של הנוכרי ואף גמר מלאכה נעשה על ידי הגוי, אך הקרקע היא של ישראל באופן מלא או חלקי - נחלקו הפוסקים האם חובה להפריש מהם תרומות ומעשרות, לדעת המעדני ארץ הם פטורים מהפרשה , ולדעת החזו"א צריך להפריש תרומות ומעשרות.
- למעשה: כיוון שחובת ההפרשה תלויה במחלוקת, לכן עליכם להפריש מהיבול תרומות ומעשרות בלי ברכה.
- לעומת זאת, אם אחד השכנים היהודים יקטוף מהיבול בהסכמת הגוי (כי היבול של הגוי) הדבר נחשב לגמר מלאכה של ישראל בפירות הנוכרי, וצריך יהיה לברך על ההפרשה.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
