התשובה
שלום וברכת ד'
ברור שאסור מדין תורה לגנוב איש מרעהו, ואולם אפילו אם הדבר נעשה באיסור יש פעמים דיני קניינים בדברים הגנובים. ידוע שכדי לקנות גניבה צריכים שני תנאים: א. יאוש בעלים. ב. שנוי רשות או מעשה (חו"מ סי' שנג סעי' ג). שינוי רשות הכוונה שהנכס הועבר לאדם אחר (בין במכר בין בנתינה, עיין סי' שנג סעי' ד). בנידון דידן יש גנב שגנב את האבטיח ונתן לאחר א"כ יש כאן שינוי רשות, אלא שנשאלת השאלה האם יש כאן ייאוש של הבעלים. הרמ"א (סי' שסח סעי' א) כתב: "וסתם גניבה הוי יאוש אפילו בגוי(לגבי גנב גוי נחלק הש"ך שם ס"ק ב, אבל אין לכך משמעות לנידון דידן שהגנב היה יהודי), וא"כ הקונה מן הגנב לא היה צריך להחזיר הגניבה אלא א"כ ידיענן דלא נתייאש דהא קנאה ביאוש ושינוי רשות". לכאורה לפי יסוד זה האבטיח שנתקבל מהגנב הוא ברשות המקבל ויש יאוש ושנוי רשות, א"כ כעת מחוייב המקבל לעשר את האבטיח מכיוון שהוא ברשות המקבל.
נראה שהמקבל לא יכול להחזיר את האבטיח ללא הפרשת תרו"מ מכיוון שהאבטיח נקנה למקבל ואיננו יכול להוציא טבל מרשותו, ולכן לכאורה גם החזרת האבטיח ללא הפרשה לא תתכן ואפילו שהשכן לא היה נעלב, אלא אסור להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. אמנם אם המקבל היה מתנגד בתחילה לקבל את האבטיח א"כ לא היה זוכה בו, אבל לאחר שקבלו והסכים עם הקבלה, א"כ כעת איננו יכול לחזור ולתתו לגנב אלא חייב לעשרו.
אלא שנשאלת השאלה האם המקבל כשיפריש מהאבטיח יברך על הפרשה, זו. הגמ' (ב"ק צד ע"א) אומרת:
ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שגזל סאה של חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: (תהלים י) בוצע ברך נאץ ה'.
הרא"ש הסביר שאמנם מברך על הפרשת חלה אלא שהברכה היא ניאוץ, אבל בכו"א חייב לברך, ותמך בדעת הראב"ד (הל' ברכות פ"א הי"ט) הסובר שאם אכל דבר איסור מברך עליו ברכה ראשונה. לעומת זאת הכס"מ בדעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"א הי"ט) כתב שהגמ' סוברת שמכיוון שאין זה אלא מנאץ על כן לא יברך כלל. משמע שלדעת הכס"מ אין מברכים על הפרשת חלה למרות שמבחינה דינית יש כאן שנוי רשות, ולדעת הרא"ש מברכים למרות האיסור שבדבר.
אלא שנשאלת האם גם במקרה שהיה יאוש ג"כ אנו אומרים שלדעת הכס"מ לא יברך שהוא מנאץ את הקב"ה. נראה שנחלקו בכך האחרונים. לדעת המג"א (סי' תרמט ס"ק ג) אם הדסים גזולים שהיה יאוש ושנוי רשות הרי הם של המקבל, ולכן אפשר אפילו לברך על הדסים אלו, כמו כן נראה שייאוש ושינוי מעשה ג"כ מתיר לברך, ואילו לפי הט"ז (סי' כה, עיין מ"ב ס"ק נד) אסור לברך עליהם אפילו שהיה ייאוש ושנוי רשות ויש למקבל בעלות, והוא יוצא ידי חובתו בתפילין שנגזלו והיה בהם ייאוש ושנוי רשות בכו"א אין לברך על מינים אלו, וכן לקיים מצוות ציצית אדם יוצא בהם אבל אין לברך עליהם. (עיין באור הלכה סי' יא סעי' ו ד"ה ולענין ברכה).
העולה שבנידון דידן אפילו שהיה בגניבה והיה ייאוש וכמו כן יש שנוי בעלות, נראה שיפריש המקבל אבל לא יברך על הפרשה זו, שספק ברכות להקל.
עוד יש להוסיף שבאבטיחים יש הרבה שדות של עכו"ם, וא"כ ואין צריך להפריש תרו"מ מאבטיחים אלו, ובייחוד שכאן אין מרוח יהודי אלא גנב שגנב, ועל כן נראה שאין להפריש בברכה, אבל הפרשה בלא ברכה צריך.
כמו כן הייתי מציע שתאמר לגנב שהביא את האבטיח שאינך מעוניין לקבל עוד אבטיחים מסוג זה, אם הוא ישמע בקולך כדאי שתסביר לו על איסור גניבה וגזל, ובכך תקיים מצוות תוכחה. אולם אם לא ישמע בקולך תמצא סיבה חיצונית מדוע אינך רוצה אבטיחים אלו, והיית נקי מד' ומישראל.
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
