התשובה
יבול שגדל בקרקע שנמכרה לנכרי לצורך שביעית (להלן: היתר-מכירה) שונה מדרכי צרכנות אחרים בשביעית כגון: יבול אוצר בית-דין, ויבול נכרים. תוצרת אוצר ב"ד פטורה מתרו"מ, משום שהיא גדלה בקרקע של ישראל בשביעית ויבול שביעית פטור מתרו"מ (רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ו ה"ה, שו"ע יו"ד סי' שלא סעי' יט). כמו כן יבול נכרים בשביעית, דינו כיבול נכרים בכל השנים, שאין להפריש ממנו תרו"מ (עפ"י רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"י, ושו"ע יו"ד סי' שלא סעי' ד). זאת כמובן, באם פעולות גמר המלאכה (לדוגמה: קטיף ואריזה בשדה) נעשו על ידי הנכרי ובבעלות הנכרי. לעומת זאת בתוצרת היתר-המכירה הדין שונה; פעולות גמר המלאכה מבוצעות לעיתים על ידי פועלים יהודים, ובמקרה זה חייבים להפריש מהם תרו"מ גם בשאר שש השנים, כפי שנפסק ברמב"ם (הל' תרומות פ"א הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' ד).
בספר כפתור ופרח (לרבי אשתורי הפרחי מרבותינו הראשונים וחוקרה הגדול של ארץ-ישראל), פסק (שם פרק מז) שיבול שגדל בשביעית בשדה נכרי, וגמר המלאכה נעשה בידי ישראל – יש להפריש ממנו תרו"מ אף בשנת השמיטה, וחייבים במעשר-עני. כראיה לכך הוא מביא את ההלכה שמתוצרת שגדלה אצל יהודים בעבר הירדן באזור עמון ומואב (שלא נתקדשו בקדושת שביעית) מפרישים ממנה מעשר-עני בשביעית. אמנם בשו"ת המבי"ט (ח"א סי' יא) דחה השוואה זו ופטר יבול זה מתרו"מ. אך מרן בב"י (יו"ד סי' שלא אות יט ד"ה ואין בה תרומות ומעשרות, וכן בשו"ת אבקת רוכל סי' כד) חיזק את שיטת הכפתור ופרח. וכך נקטו למעשה הרבה מהפוסקים (הובאו בהרחבה בספר "התורה והארץ" ח"ו עמ' 514). אמנם בנוגע לברכת ההפרשה והחילול, נקטו הפוסקים שמחמת השיטות הנוספות בנידון (התורה והארץ שם) אין לברך על ההפרשה, אלא אומרים את נוסח ההפרשה והחילול בלא ברכה, משום שספק ברכות להקל.
יש להוסיף שלדעת הגראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת דעת כהן (סי' רלט), וכן בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' לז) כתבו שיש לקרוא שם למעשר-שני ולמעשר-עני גם יחד.
העולה מכל האמור למעשה:
הקונה יבול היתר-מכירה במקום שאין תעודה מוסמכת על הפרשת תרו"מ, יש להפריש ממנו תרו"מ בלא ברכה, ובסוף נוסח ההפרשה לקרוא שם למעשר-שני ולאחר מכן לקרוא שם למעשר-עני, וכן לחלל את המעשר-שני על מטבע כפי מה שמפורט בנוסח.
