התשובה
הגרצ"פ פראנק דן בשאלה של קריאת שם מעשר שני במקום מעשר עני בתשובותיו (הר צבי זרעים א, סי' מד), והוא מביא ראיה מן התוספתא שמעשר עני נקרא אף הוא מעשר שני. זאת משום שבתורה נאמר 'כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי לגר...' (דברים כו, יב), ומבאר רש"י שבשנה השלישית מפרישים מעשר נוסף על המעשר הראשון שנהוג מידי שנה. יוצא אפוא ששנתיים מפרישים מעשר שני, ובשנה השלישית במקום מעשר שני מפרישים מעשר עני. הגרצפ"פ מסתמך על התוספתא (תרומות פ"ד הי"א):
...נתכוון לומ' מעשר שני ואמ' מעשר עני מעשר שני ואמ' מעשר ראשון לא אמ' כלום מעשר עני ואמ' מעשר שני דבריו קיימין...
אמנם אפשר לדחות את הראיה, כי התוספתא עוסקת בבירור כוונתו של המפריש, ומחדשת ש'אין אדם מוציא דבריו לבטלה'[1] ובוודאי כוונתו הייתה למעשר עני. אך בנידון דידן ברור שהאדם שקרא שם מעשר עני התכוון לכך, אך טעה כי לא ידע שעדיין הפירות משתייכים לשנת מעשר שני. האחרונים הביאו ראיה נוספת מהרמב"ם (הל' מע"ש פ"א הי"א), שכתב שבמקרה שפירות שנה שנייה התערבו עם פירות שנה שלישית ואין רוב שניתן להסתמך עליו, אזי יפריש רק מעשר שני: 'שמעשר שני חמור שהרי הוא קדש ומעשר עני חול'. הראב"ד חלק עליו, וכתב שצריך לעשר הן מעשר שני והן מעשר עני, שאם לא כן עדיין הפירות טבל. והאחרונים[2] הסבירו שדעת הרמב"ם היא שדי בקריאת שם מעשר שני, כי הוא כולל אף את מעשר העני.
סיכום
א. אם טעה וקרא שם מעשר עני במקום מעשר שני על הפירות בוודאי אין הפרשתו מועילה, וצריך לשוב ולהפריש.
ב. אם טעה וקרא שם מעשר שני במקום מעשר עני על הירקות – בדיעבד הפרשתו חלה. אמנם אם אפשר להישאל על ההפרשה, כגון במקרה שעדיין לא אכלו מן הפירות – יישאל עליה, כלומר ילך לשלושה אנשים ויאמר להם שטעה כנ"ל, והם יאמרו לו 'מחולים לך'. אז יפריש שוב ויאמר את כל הנוסח מתחילתו.[3]
