הפרשת תרומות ומעשרות בשנות רעב

התשובה

בס"ד

שלום וברכת ד'

א. בתרומות ומעשרות יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה, בייחוד באיסור אכילת טבל וכדו'. (ספר המצוות עשין ולא תעשה). וכדין כל מצוות לא תעשה אדם צריך לבזבז כל ממוני לקיימה ועל כן גם בתרו"מ ישנה חובה על כל אדם לבזבז כל ממונו כדי להמנע מלא תעשה. אמנם אם הדבר מביא לפקוח נפש ממש, שם הדין של וחי בהם ולא שימות בהם, ולכן אם המצב מגיע חלילה לסכנת מוות חוזרים לדיני פקו"נ רגילים שהכל נדחה מפני פקוח נפש, וכפי שאדם מחוייב לנסוע בשבת לב"הח לצורכי רפואה, כן גם בתרו"מ אבל רק כדי להמנע מפקוח נפש. בודאי שאין מקום להגדיר שלעתיד המצב הכלכלי ישתפר ואז יפריש תרו"מ, שהרי הוא בעצם אוכל כעת טבל. וכבר אמרו חז"ל "עשר - בשביל שתתעשר" המעשר הוא המתעשר ומי שאינו מעשר חז"ל אמרו לנו שסופו שיורד מנכסיו וימכרו שדותיו ופרנסתו. ואפילו בזמן שתרו"מ הם רק מדרבנן (כפי שהמצב כיום) החובה לא משתנה ויש להפריש כדין. אמנם יש דברים שלגבי חובת הנתינה יש מקום להקל אבל כאן יש לרדת לפרטים. בכו"א נשמח בכך שזכינו בארץ ישראל להפריש תרומות ומעשרות דבר שדורות רבים לא זכו במצוה חשובה זו.

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ