קביעות למעשר בפירות שאדם קוטף בחצר חברו

התשובה

ב"ה

שלום וברכה

ראשית, יישר כח גדול על בירור הדברים. 

מתוך השאלה מובן שכבודו מתייחס לתשובה שנשלחה באופן אישי לאחד השואלים ונתפרסמה גם באתר השו"ת, ושם אכן כתוב המשפט שציינת.

אך בתשובה שנדפסה מאוחר יותר בעלון של המכון 'אמונת עתיך' מס' 135, שם לא מוזכר במפורש הנימוק "הואיל והפירות הינם של בעל החצר". כי אין זה הנידון העיקרי של התשובה. אך לגופם של דברים, לענ"ד הדברים מפורשים במפרשי אותה משנה שכבודו הזכיר כפי שיבואר להלן:

במשנה (מעשרות פרק ב משנה ב) נאמר: "היו יושבים בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין...".

מבאר התוס' יו"ט שמדובר במקרה שבעל החנות מכבד אותם בפירות שלו שנמצאים בשוק שיזכו בהם ויכניסו אותם לבית שער או לחנות למטרת אכילה, ולכן הם אוכלים ופטורים. אך אם הפירות היו בחנות או בבית השער הם היו מתחייבים למרות שהוא נותן להם לאכול מהם, כיוון שהם נקבעו למעשר קודם לכן ולכן גם האורחים שלו חייבים לעשר מהם.

וזה לשון תוספות יום טוב מסכת מעשרות פרק ב משנה ב:

"ואמר טלו לכם וכו' - פירש הר"ב בעל השער וכו'. וכן כתב הר"ש. וצריכין לומר שהפירות מונחים בשוק דאילו הפירות גם כן בשער או חנות א"כ טבולים והוקבעו למעשר ואסורין גם לאחרים כדפרישית לעיל....".

התוס' יו"ט אף מדגיש שניתן היה להביא דוגמא אחרת שאנשים ישבו בביתו והוא מזמין אותם לאכול, אין הדבר פוטר את האורחים מטעם שאין זה ביתם.  

וכך הוא כותב בהמשך הפירוש: "והוא הדין דהוי מצי למתני היו יושבים בבית אלא שדרך המוכר פירות בשוק שהוא יושב בשער או בחנות לא בבית...".

באופן דומה כותב התפארת ישראל – בפירות דברי המשנה שם פרק ב משנה ב, שמדובר בתאנים שהיו בשוק מחוץ לחנות, וכך הוא כותב:

ט) ואמר טלו. בעל השער או חנות שהי' מוליך פירות ואמר וכו':  י) תאנים. שיש לי בשוק, דאילו כבר היו בחנות כבר הוקבעו וחייבים: יא) ופטורין. אפי' בשער וחנות דמדזכו בהן מקודם, ביתו אינו טובל רק לו ולא לאחרים".

כלומר, הסיבה שהם פטורים ממעשר במקרה הנידון במשנה, משום שהם זכו בפירות לפני שנכנסו לחצר או לבית. אך אם הפירות שלו היו קודם בבית, הם כבר נקבעו למעשר ולא יעזור העובדה שהאורחים זכו בהם עתה והחצר אינה שלהם.

מוכח מדבריהם שהם מבינים שכל הדיון האם וכיצד חצר חברו קובעת מדובר בפירות שהאנשים זכו בהם לפני שהכניסום לחנות לבית שער או לחצר של בעל הפירות.

בפשטות הוא הדין באותם מקרים שחבר או שכן מרשה לאנשים לקטוף מהעצים שיש לו בחצר, שפירות אלו ייקבעו למעשר כי הם פירות של בעל החצר אע"פ שמיד אחרי הקטיף האורח שלו זכה בהם.

לכן כתבנו שאין זה דומה לאותם מקרים שאודותם נחלקו הפוסקים אימתי חצר חברו אינה קובעת למעשר. כי שם מדובר שראובן מכניס את פירותיו לחצר שמעון, ולגביהם ישנם חילוקים ומחלוקות כפי שהזכרנו בתשובה הנ"ל ובתשובה קצרה בעלון אמונת עתיך 135.

לכן אף שכאמור עיקר הנידון בשאלה שציינת הוא באורחים שהתאכסנו בבית האדם, עדיין ניתן לומר בפשטות שגם במקרים שאדם מרשה לחברים לקטוף ולאכול מפירות הגדלים על העצים שבחצרו – אסור לחבריו לאכול ללא הפרשת תרומות ומעשרות אלא לפי הכללים שמותר לעשות זאת גם בחצר שלו.

בברכת התורה והארץ

שנה טובה ומבורכת כתיבה וחתימה טובה

אהוד אחיטוב