התשובה
ב"ה אור לכ"ה שבט שנת השבע ה'תשפ"ב
שלום וברכה וכל טוב
קבלתי את שאלתך, וסליחה על האיחור במתן התשובה.
תשובה קצרה:
- א. לדעת רוב המפרשים כשמעבירים פירות דרך החצר באופן עראי, אז יש הבדל האם הפירות של בעל החצר שאז הם נקבעים למעשר גם במצב כזה. אך אם הפירות של אדם אחר הם אינם נקבעים למעשר.
- ב. כאשר אדם אחד מכניס פירות לחצר חברו והוא מאפשר לו ללון שם, חצר חברו קובעת למעשר, ולכן אפילו אם היית מביא פירות שלך מגינתך לבית חמיך או חמותך כאשר אתה מתאכסן אצלם, הפירות נקבעים למעשר, אע"פ שהפירות שלך והבית אינו שלך.
- ג. אולם כאשר אין לבעל הפירות מקום לינה בבית חברו, אך הוא מכניס את הפירות שלו לתוך חצר חברו על מנת שהפירות יישארו שם. לדעת חלק מהמפרשים הפירות נקבעו למעשר ויש חולקים.
- ד. אולם במקרה הנידון בשאלתך, לענ"ד לדעת כולם הפירות נקבעים למעשר. כיוון שהפירות שגדלו בחצר הם של בעל החצר, ולכן אם אדם אחר קוטף ברשות בעל החצר ומכניסם לבית בעל הפירות, או אפילו יקטוף בחצר שתי פירות יחד, לענ"ד לדעת כל הפוסקים הפירות נקבעו למעשר.
הרחבת הדברים:
כאשר אדם מכניס פירותיו לחצר חברו, דנו המפרשים האם חצר שאינה שלו קובעת למעשר, כפי שיתבאר להלן:
- הרמב"ם בהלכות מעשר פ"ד הי"ג, פסק לכאורה שגם חצר של חברו קובעת למעשר לעניין הכנסת פירות שלו לתוכה, ואפילו הכניסם לשם בטעות, וכלשונו:
"המביא תאנים מן השדה לאוכלן בחצר הפטורה מן המעשרות, שכח והכניסן לתוך ביתו ה"ז מותר להוציאן ולאכול מהן עראי וכן אם שכח והעלן לגג אוכל מהן בגג עראי, הביאן לאכלן בראש גגו ושכח והכניסן לתוך חצר חבירו נקבעו ולא יאכל עד שיעשר".
כלומר, מדבריו משמע שאף חצר שאינה שלו קובעת למעשר, ואפילו אם הכניס לתוכה את הפירות בטעות.
- לעומת זאת מדברי הרמב"ם בהלכות מעשר פרק ה הלכה ח, מפורש לכאורה להיפך, שאפילו בית שאינו שלו אינו קובע למעשר, כלשונו שם:
"וכן אנשים שהיו יושבים בשער או בחנות ואמר להם טלו ואכלו הרי אלו אוכלין ופטורין, ובעל השער או בעל החנות לא יאכל עד שיעשרו דמאי, שנמצא כאומר לאלו טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם כבתיהם, וכבר ביארנו שאין הבית שאינו שלו קובע לו כשיעברו הפירות בתוכו".
- הראב"ד (הל' מעשר פ"ד הי"ג בהשגה); חולק על הרמב"ם משום שדבריו עומדים בניגוד לדברי התוספתא, שחצר חברו אינה קובעת למעשר. והראב"ד במקום אחר (הל' מעשר פ"ה ה"ח בהשגה) מציין שבעוד שבהל' מעשר פ"ה ה"ח; שאין חצר חברו קובעת פירות של אדם אחר, הרי בפ"ד הי"ג; משמע שאין חצר קובעת פירות חברו. כן הקשה גם הכסף משנה (הלכות מעשר פ"ד הי"ג, ופ"ה ה"ח) ולכן דעתו זאת יש טעות סופר בדברי הרמב"ם ורק חצרו קובעת למעשר ולא בית חברו ולא חצר חברו, אלא אם כן מאפשרים לו ללון באותו בית, ורק במקרה כזה ביתו של חברו וחצר חברו קובעים למעשר כמו חצרו.
באופן דומה רצה המהר"י קורקוס (הל' מעשר פ"ד הי"ג); לומר כאחת האפשרויות לבאר את דברי הרמב"ם אך בלי לומר שיש טעות סופר. כשעל פי הסבר זה, מה שפסק הרמב"ם שאדם שהכניס פירות דרך חצר חברו והעלם חייבים במעשר, הכוונה רק אם בעל החצר רוצה לאכול הוא חייב לעשר ולא בעל הפירות או אדם אחר.
הרדב"ז (הל' מעשר פ"ד הי"ג; ופ"ה ה"ח), מבאר את דברי הרמב"ם באופן אחר. לדעתו אכן דעת הרמב"ם שאכן מעיקר הדין חצר חברו או בית חברו אינם קובעים למעשר אם לאותו אדם בית לינה. אולם יש כאן חשש של מראית העין, וזה מה שפסק הרמב"ם בהל' מעשר פ"ד הי"ג; שאדם שהעביר פירות שמיועדים לייבוש דרך חצר חברו, למרות שעוד לא נגמרה מלאכתם, אך כיוון שבדרך העלאתם לגג הוא העביר אותם בטעות דרך חצר חברו, הדבר עלול לגרום לאנשים לחשוב שבאמת נגמרה כבר מלאכתם, כי אין דרך להעלות פירות לייבוש דרך חצר חברו, וכך נוצרת מראית העין שמדובר בפירות שנגמרה מלאכתם שאז אכן העלאתם לגג אמורה לחייב אותם במעשר. ואם נתיר לאנשים לאכול מהם ללא הפרשה, יבואו לחשוב בטעות שמותר לאכול פירות שנכנסו לחצרו גם אחרי גמר מלאכה.
- אולם לדעת כמה מן המפרשים, קיימת הבחנה בין שני מקרים:
- כאשר בעל הפירות מכניס את פירותיו לחצר חברו הכנסה משמעותית, דהיינו על מנת שהפירות יישארו שם. במקרה זה פסק הרמב"ם (בהל' מעשר פ"ד הי"ג); שחצר חברו קובעת אפילו אם אין לו שם בית לינה.
- כשאדם שהכניס לחצר חברו בהעברה בעלמא במקרה זה פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ה ה"ח) שחצר חברו אינה קובעת; בדומה למקרה של רוכלים המחזרים בעיירות שהכנסת פירותיהם לחצרות היא בדרך העברה בעלמא באופן זמני תוך כדי הילוכם לייעדם, והם אינם מתכוונים להשאיר שם את הפירות באופן קבוע. כן פירשו המהר"י קורקוס (הל' מעשר פ"ד הי"ג); בהסברו השני; וכן כתבו מרכבת המשנה (הל' מעשר פ"ד הי"ג); ושו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע הל' מעשר פ"ד הי"ג); שאם אדם הכניס את הפירות לצורך העברה חצרו חברו או בית חברו אינם קובעים למעשר. אך אם הוא הכניס את הפירות לצורך אכילה – חצר חברו ובית חברו קובעים למעשר. וכך גם כתב החזו"א ובעקבותיו הדרך אמונה (הל' מעשר פ"ה ה"ח ס"ק פד); שיש הבדל בין ביתו וחצרו לבית וחצר של חברו לעניין קביעות למעשר. שבחצרו אפילו אם הכניסם בהעברה בעלמא חלה נקבעו למעשר, כמובן דווקא אם הם ראויים לאכילה. לעומת זאת בחצר חברו רק אם הוא תכנן שהפירות יהיו שם בצורה קבועה.
- יוצא שהמחלוקת בין הראב"ד והכס"מ מצד אחד, מול המהר"י קורקוס ועוד מפרשים, היא במקרה שאדם אחד הכניס פירותיו לחצר חברו לשם השראתם בחצר זו. שלדעת הראב"ד והכסף משנה, אע"פ כן החצר אינה קובעת אם אין בה בית לינה. ואילו לדעת המהר"י קורקוס בפירושו השני ועוד אחרונים, קיימת אפשרות שגם חצר חברו תקבע למעשר גם ללא מקום לינה לאדם, אם הם הוכנסו לשם בצורה יזומה ולא בהעברה בעלמא.
- אך בנידון שאתה מעלה בשאלתך, הרי שלענ"ד לדעת כולם החצר קובעת למעשר אפילו אם אתה תבקר אותם באמצע היום ולא תלון שם. כי כאן מדובר בפירות שגדלו בחצר של ההורים של אשתך, שהחצר שלהם והפירות שלהם. ובמקרה זה, לית מאן דפליג שהחצר והבית שלהם קובעים למעשר אף אם אדם אחר קוטף. ולכן אם אתה קוטף בחצר פרי אחד ומכניס לביתם חובה עליך לעשר. או אם אתה קוטף שתי פירות יחד, ואפילו שני ענבים יחד, או פרי הדר שיש בו מס' פלחים, אינך יכול לאכול מהם אפילו בתוך החצר ללא מעשר.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
