מטבע מעשר שני

התשובה

בדרשת 'וצרת הכסף', נחלקו בגמרא (ב"מ מז ע"ב), האם הפירוש הוא כסף צורה או הפירוש הוא צרור ביד. ישנם הסוברים שאין צורך בכסף צורה אלא בצרור, ואפשר לפדות אפילו על אסימון, וישנם הסוברים שצריך כסף צורה, וכן נפסק ברמב"ם (הל' מע"ש פ"ד ה"ט).

ההגדרה של כסף צורה הוא כסף סחיר. יש כסף שאיננו נסחר למרות שהוא כסף ויש כסף הנסחר. הכסף של אברהם אבינו היה 'עובר לסוחר', לאמור שתמיד היה שימוש בכסף שעובר לסוחר, אלא שבתקופה הקדומה צורת המטבע קבעה שהוא סחיר, לאחר מכן התמונות שעל המטבע, ולאחר מכן הכתב שעליה נחשב ל'צורה' המגדירה שהכסף סחיר.

על כן בכל תקופה יש לפדות על המטבע שנחשב לכסף סחיר. בזמן שהיה מטבע עם צורה - חייבים היו לפדות עליה, מכיוון שבזמן ההוא - זה היה הכסף הסחיר, וסתם חתיכת כסף - אין לה גדר של מטבע כלל. כמו כן בזמן שהיו מטבעות עם ציור, כל מטבע בלא ציור לא היה נחשב למטבע, ולכן לא חיללו עליו, וכן הלאה.

[2] ראה האנציקלופדיה העברית, ערך 'מטבע'.