התשובה
במס' פסחים ח' א-ב האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני...
הרי זה צדיק גמור. ובתוס' שם (ע"ב) הגבילו את התנאי שהמתנדב לא
יתחרט על תרומתו אם הטובה שהוא מצפה לא תבוא. כי אם הוא
מתחרט משמע שלא היתה כאן צדקה, אלא עיסקה. ולעניננו, הפרסום
יכול אולי להחשב כצדקה רק אם המפרסמים לא יצטערו על תרומתם
גם אם אף קליינט נוסף לא יגיע אליהם כתוצאה מן הפרסום.
אולם מפיסקה נוספת בחוזר שלכם אני למד שיש שתי אפשרויות.
א. שהפרסום יוכר כהוצאה לצדקה. במקרה הזה ייתכן שיחול הדין
הנ"ל.
ב. שהפרסום יוכר כהוצאה עסקית ואזי יש כאן תרתי דסתרי לכאורה.
למס הכנסה הוא רשם את ההוצאה כהוצאה עסקית, אך כלפי שמים
הוא רואה בכך צדקה. לענ"ד א"א לתפוס את החבל בשני קצותיו.
