מועד הפרשת תרומות ומעשרות משמן זית בבית הבד

התשובה

ב"ה כ"ד כסלו ה'תשע"ו

מועד הפרשת תרומות ומעשרות משמן זית בבית הבד 

לכבוד ר' זאב לוין

שלום וברכה וכל טוב

בתשובה לשאלותיך אשתדל להשיב בעזהשי"ת:

שאלה א':

באיזה שלב יש להפריש תרומות ומעשרות בבית הבד האם בתחילת ייצור השמן? באמצע תהליך הייצור? או בסופו כאשר השמן נמצא במכלים או בכדים?

תשובה:

הלכה למעשה ניתן להפריש תרומות ומעשרות מהשמן בבית הבד, מיד לאחר סחיטת הזיתים ועצירת השמן מהם לתוך המיכל הראשון בבית הבד.

להרחבת הדברים:

ידועה ההלכה שאין להפריש תרומות ומעשרות מזיתים המיועדים לשמן אלא להפריש רק לאחר ייצור השמן כפי שנפסק ברמב"ם (הל' תרומות פ"ה הי"ח):

"אין תורמין שבלים על החיטים, וזיתים על שמן, וענבים על יין, ואם תרם אינה תרומה גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש...".

משום, שאסור להפריש תרומות ומעשרות מזיתים המיועדים לשמן, אלא צריך להמתין ולהפריש רק לאחר עשיית השמן. אך לא צריך להמתין עם ההפרשה עד שימלאו את השמן בכדים או בבקבוקים, אלא די בכך שהשמן נסחט מהזיתים לתוך המיכל הראשון שהוא מתמלא בבית הבד.

דברים אלו מתבארים מלשון המשנה (מעשרות פרק א משנה ז) המבחינה בין שלב תחילת חיוב הפרשת תרומות ומעשרות בין היין לשמן, וז"ל:

שלב חיוב הפרשת תרו"מ של היין מתחיל "משייקפה" כלשון המשנה (שם): "היין משיקפה... אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה".

ביאר הרמב"ם (פיהמ"ש שם ד"ה משיקפה) שביין לדעת ת"ק הביטוי "ייקפה" הכוונה להסרת הקצף, מכל מקום למעשה אין הלכה כדעה זו אלא כדעת הסוברים ש"משיקפה" הוא כשמסירים את הקליפין והחרצנים שצפים מעל החבית. וז"ל:

"משיקפה, משיצוף על פניו כעין קצף. ופסק ההלכה שותה עראי עד שיסיר הקליפין והחרצנים וכיוצא בהן הצפין למעלה בחבית ויזקק הכל".  

הרמב"ם רומז לשיטת רבי עקיבא המובאת בגמ' (עבודה זרה דף נו עמוד א): "והתני רב זביד בדבי רבי אושעיא: יין - משירד לבור ויקפה, ר"ע אומר: משישלה בחביות!...". וכך אכן הוא גם פוסק להלכה רמב"ם (הלכות מעשר פרק ג הלכה יד):

"היין משיניחנו בחביות וישלה הזגין והחרצנין מעל פי החבית, אבל כשהוא בתוך הבור כשיגביהנו להעמידו בחבית שותה עראי וקולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום ושותה".  

וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף פו):

איזהו גמר מלאכת היין, משיניחנו בחבית וישלה החרצנין והזגין מעל פי החבית. אבל כשהוא בתוך הבור, כשיגביהנו להעמידו בחבית, שותה עראי וקולט מן הגת העליונה ומן הצנור מכל מקום, ושותה.

לעומת זאת שלב חיוב ההפרשה של השמן הוא כלשון המשנה (שם) מיד כאשר נוזל השמן מהזיתים לתוך הגומא של בית הבד כלשון המשנה (שם):

"השמן משירד לעוקה אף על פי שירד נוטל מן העקל ומבין הממל ומבין הפצים ונותן לחמטה ולתמחוי אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין. רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר".

ברור שללא סינון הזגים והחרצנים מן היין בין לדעת ת"ק ובין לדעת ר"ע אין זו פעולת גמר מלאכה. אלא שר"ע סובר שלא די בשליית החרצנים והזגים אלא צריך שזה כבר יגיע לחביות. כיוון שבעוד שהיין בבור עדיין לא נגמר שלב של גמר המלאכה, היות שאסור להשאיר יין בבור זמן רב 

אולם שלב חיוב ההפרשה של השמן נקבע לפי הירידה של השמן לגומא לאחר סחיטת הזיתים ולחיצתם על ידי קורת בית הבד. כלשון הרמב"ם (פיהמ"ש שם ד"ה עוקה): "עוקה, היא הגומא שהשמן מתקבץ בה". וכן פירשו באופן דומה הרא"ש (שם ד"ה עוקה), הרע"ב (שם ד"ה לעוקה) וכן התפא"י (שם אות סז).

יש לציין שהריבמ"ץ (שם) והר"ש (שם) הוסיפו וביארו שהביטוי "משירד לעוקה. פירוש גומא שמתכנס ונצלל שם השמן", כלומר, למרות שיש מטרה לעוקה לבצע תהליך הצללה של השמן, או כמו שיש שקוראים לכך היום "שיקוע". היינו שהשמן נשאר בגומא זמן מסויים עד שיירדו המשקעים שבשמן כפי שעושים היום. מכל מקום אין צריך להמתין לתהליך הסיום של ההצללה, אלא די בכך שהשמן יירד לעוקה. זאת בשונה מיין שצריך להסיר את הזגים כי שלב הסרת הזגים כנראה הוא משמעותי מבחינת הגדרת היין כמשקה חשוב.

וכך הוא פסק הרמב"ם להלכה (הלכות מעשר פרק ג הלכה טו):

"השמן משירד לעוקה....".

אלא שעדיין יש לשאול, שאמנם קיים הבדל בין שמן ליין בכך שביין ללא סינון הזגים והחרצנים זה נחשב שעדיין לא נגמרה מלאכתו, ובשמן אין צורך בכך כי באופן טבעי החרצנים ושאר הפסולת של הזיתים כבר מופרדת מהזיתים עוד בטרם סחיטת השמן.

אך מדוע קיים הבדל בין גמר מלאכת השמן לגמר מלאכת היין לגבי מילוי הכלים?! כלומר מדוע אין גמר מלאכה בעשיית היין ללא נתינת היין לתוך החביות, ואילו בשמן די בכך שהשמן ירד לעוקא נחשב הדבר שנגמרה מלאכתו, מדוע הוא לא פסק שגם בשמן לא נגמרה מלאכת השמן רק לאחר שנותנים אותו בתוך הכדי?!

וראיתי להגר"ח קנייבסקי שליט"א שביאר בספרו דרך אמונה (הלכות מעשר פרק ג הלכה טו ס"ק קלד) שחביות היין אינם כלי אחסון גרידא אלא שהם נחוצות מיד לאחר סחיטת הענבים כי בלעדיהם היין יחמיץ כי הוא צריך לתסוס בתוך מקום סגור, כפי שאנו רואים גם כיום. לעומת זאת בשמן אין פגיעה באיכות השמן אם לא יעבירוהו בהקדם לתוך כדים לאחר סחיטתו, ומשום כך אין פעולת ההנחה בכדים נחשבת כסיום גמר המלאכה, אלא פעולת גמר המלאכה הסתיימה כבר קודם לכן, וכך כותב הדרך אמונה (שם):

"ואף על גב דגבי יין לא נגמרה מלאכתו עד שיכניסנה לחביות ויסיר ממנה החרצנים והזגים, גבי שמן מיד שירד לבור מקרי נגמרה מלאכתו. דיין דרכו להחמיץ ולכן ממהרין להכניסו לחביות מה שאין כן שמן שאין ממהרין בזה, ומקרי נגמרה מלאכתו".

להרחבת הדברים ניתן לעיין בדבריו בביאור הלכה (שם ד"ה משירד לעוקא) שכיוון שמוכח מהרבה מקומות בדיני מעשרות שהגדרת גמר מלאכה היא לא גמר מלאכת האריזה אלא גמר מלאכת השדה. אם כן זה ההבדל בין יין ושמן שביין מקפידים מאוד שלא להשאירו בתוך הבור של הגת, לעומת זאת בשמן אין מקפידים על כך והאריזה בחביות היא פעולת שיווק של גמר מלאכה להוליך לשוק, שהיא אינה נחשבת פעולת גמר המלאכה, וכך הוא כותב בביאור הלכה (שם):

"והענין נראה דהנה גמר מלאכה תלוי בגמר מלאכת השדה כמבואר בירושלמי (מעשרות פ"א הלכה ד).... והנה ביין שאם משאירין עלול להחמיץ כדמוכח במועד-קטן (י"ב ע"א) "ר' יהודה אומר עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ וגבי שמן (שם י"א ע"ב) קאמר מניחו לאחר המועד שאין חשש שיחמיץ. ולכן ביין שנוהגין כל השנים להכניס מיד בחביות כדי שלא יחמיץ בבור מקרי הכנסה בחביות גמ"מ של השדה אבל בשמן שאין ממהרין להכניס עד שירצו לקחתם משם אין ההכנסה בחביות גמ"מ השדה אלא כשרוצה להוליכן ודמי למוליכן לשוק...".

אמנם הוא מקשה שלפי זה היה צריך להיות הבדל בין פעולות המותרות בחול המועד משום דבר האבד בתעשיית היין. לבין הפעולות המותרות בתעשיית השמן בחול המועד משום דבר האבד. ולמעשה הרי הרמב"ם פסק (הל' יו"ט פ"ז ה"ז) שגם שבשמן מותר גם לעשות את הפעולות עד מילוי החביות, וז"ל:

"אמנם רבנו כתב בפ"ז מיו"ט ה"ז גם גבי שמן שממלא החביות? אך יש לומר דכיון דקי"ל כר' יוסי דבדבר האבד אין צריך שום שינוי, אם כן כיוון שמותר לגמור את זיתיו מותר גם להכניסן בחביות כדרכן אף על פי שאין פסידא אם יישאר בבור ולכן התיר גם להכניס בחביות. עכ"פ עיקר ההכנסה בחביות הוא לצורך ההולכה לביתו. אבל ביין עיקר ההכנסה בחביות כדי שלא יחמיץ ולכן נחשב מלאכת השדה...".

משום כך למעשה פשוט וברור שלאחר נסתיימה עצירת השמן לתוך המיכל הגדול, ניתן להפריש תרומות ומעשרות מהשמן.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב