התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
הרמב"ם (הל' תרומות פי"ב הי"ב) כתב לעניין תרומה טמאה (רוב רובם של הפירות של ימינו הם תרומה טמאה, קשה למצוא טהור) שאפשר לשרוף ולהסיק בהם תנור, ואם משקין שאין ראויים להדלקה אפשר גם לקבור, ועיין רדב"ז שהביא את הגמ' בפסחים (לג ע"ב) שתותים וענבים טמאים קוברם. על כן בכל תרומה טמאה אפשר לקבור. אמנם שיטת בעלי התוס' (ביצה כז ע"ב ד"ה ועל) שלכתחילה ישרפו ואם אי אפשר יקברו, אבל נראה שבזה"ז שקשה מאד לשרוף ובנוזלים בודאי קשה לשרוף, ואם לא יקברו יבואו לידי תקלה (כפי שכתב הגר"א ס"ק מב). על כן התירו לקבור, ולמרות שאנו יודעים שכל קבורה זה הפסד מסויים בידים, אלא שלא עושה פעולה של הפסד אלא בא מאליו, ובודאי שאם יבוא גשם התרומות בודאי יפסדו. אלא שלא חששו והתירו בתרומה טמאה בזמן הזה גם לקבור. על כן בימינו שאנו עוטפים ולא מביאים לידי בזיון והרי זה קבורה, ואמנם יתכן שלמחרת חלק מהאשפה תגרס ותקרע, אבל כשם שהתירו קבורה למרות שגורם להפסד בעקיפין גם כאן שמא יבוא לידי הפסד ולא על ידי מעשה האדם ויתכן שירקיב קודם מהחום ולא
.יהיה בו ממשות. על כן אין לחוש ואפשר לתת בפח כשהוא עטוף.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
